http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421MLTheCopyright 2019 Viva Labido. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13888411<div align="right" dir="rtl">זה ככה כבר המון זמן שהגומייה נמתחת ומסתלסלת מתחת לביריות וחורכת לי את העור ומגלה פצעים שאחר כך טליה אומרת לי לא לקלף. מדכא. מדכא קצת, כל הסיפור הזה. אני נע בין הדיכוטומיה הנוראית הזאת של כיבוי הראש שם וגילויי הלב פה. חוגג על פנטזיות זולות של סרטי נעורים ומבוגרים וחי על כמעט. כשאני והיא נפגשים, אני מוחק את הכל. ככה יצא שאני נשאר עם דף ריק, במחברת גדולה, למקצוע שאפילו לא ידעתי שאני לומד. בכל רגע שהיא מחייכת אני יודע שיש לי עוד קצת מיץ לסחוט זאת הפקודה שקיבלתי, היא מסתכלת לשמאל ימין שמאל ימין ואני פשוט עומד פלס ומסתכל עליה שם, הם מספרים שהזמנים יותר חשובים מדבקות במשימה. אז אם זה ככה, הלב שלי ירד לתחתונים, ובארוחה אני בכלל לא אוכל שום סרט. שיבוא כבר הצלצול הזה. </div>Fri, 23 Aug 2013 18:41:00 +0200idosmile@walla.co.il (Viva Labido)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13888411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545421&blog=13888411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13875271<div align="right" dir="rtl">גבר אמיתי יכול לעשות הכל כי אין לא יכול, יש לא רוצה. גדלת, אתה כבר לא יכול לכסות את התחת של עצמך אז שישים שניות והיית למטה אם תתנהג יפה, אני אשחרר אותך יותר מהר. כל יום אתה תקבל את מה שאתה צריך, והבטחה שלי, זה כמו הבטחה של אבא שלך. </div>Sat, 10 Aug 2013 09:19:00 +0200idosmile@walla.co.il (Viva Labido)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13875271http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545421&blog=13875271http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13865595<div align="right" dir="rtl">אני מתחבט כבר הרבה זמן בלמה אני בכלל יוצר, או למה אני מתאמץ לגרום לעצמי לחשוב שאני אדם יצירתי. בכל פעם שאני יושב מול לפטופ, פסנתר או צבעי פנדה אני מתמלא בפריחה המחשבתית של העולמות שאותם אני מבקש ליצור לעצמי, או לאנשים הסובבים אותי. זה מתוך ניסיון שיקבלו פרספקטיבה יותר טובה של איך זה להיות אני, בחוויה המלאה יותר. כל ניסיון שבו חבריי/מכריי/אהובותיי יראו שיש שם משהו חוץ מפרצוף יפה מתפוצץ באותו פרצוף יפה בשנייה שאני מבין שאין לזה באמת צורך, וכל יצירה באשר היא אפשר למוסס ברגע עם צרור מילים יפות (e.g - צרור). מבחינתי, כל ניסיון ליצור הוא לא בשביל עצמי, אלא בשביל תיאום היחס המחשבתי של סביבתי כלפיי, שכן הרבה מהם תופסים ממני אדם מוכשר והחרא הזה שקוראים לו אומנותי; לעיתים, אני עושה את מעשי החסד המוסריים שלי רק מתוך התקווה שמישהו ישים לב אליי כאדם טוב, אך כאן הייתה הטעות. לפי עמנואל קאנט () בעצם העובדה שאדם עושה מעשים so called מוסריים רק בשביל הצ'אנס להיקרא מוסרי, אין בכך שום מידה מוסרית. אמנם יש בזה לא מעט מידות טובות, אך לא מוסר. וככה זה גם עם האומנות: אין שום טעם ליצור כדי לקבל</div>Wed, 31 Jul 2013 15:11:00 +0200idosmile@walla.co.il (Viva Labido)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13865595http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545421&blog=13865595http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13853910<div align="right" dir="rtl">אני רוקד כל לילה בין רצפות מלוכלכות ורטובות כדי להרגיש שאני עושה משהו עם השוםדבר שלי. זה מתחיל בלעצום את העיניים, וכמו שיואב אומר: "אתה צריך לשחרר את השרמוטה הפנימית שלך!" לאט לאט אני תופס את השיער שלי ועושה מארש עם המגפיים הכבדות שלי. אתמול המוזיקה הייתה כל כך חזקה שהיא חוררה לי את האוזן השנייה עד שהייתי צריך להחליק וליפול כדי לאסוף את מה שהלך לי לאיבוד. אחרי שלא מצאתי את מה שרציתי הלכתי כדי לשטוף את הפנים ואהבתי את מה שראיתי. הריח של העשן והדיבורים הגועליים והמתנשאים על ערים אירופאיות ועל הסו קולד סחים יצאו לי מכל החורים. כמעט כמו אנשים שמצוטטים את יניר האחמ"ש בכל סיטואציה אפשרית והפכו למיש מאש ופארודיה על עצמם. הכל כבר מצחיק, הכל זה כבר חיקוי של חיקוי של חיקוי. וזה למה נשבר לי מלראות את כל זה אז זה מתחיל בלעצום את העיניים. </div>Fri, 19 Jul 2013 22:49:00 +0200idosmile@walla.co.il (Viva Labido)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13853910http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545421&blog=13853910http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13850827<div align="right" dir="rtl">האנשים פה אף פעם לא מתחלפים. אני רואה את אותם פרצופים נרגזים של בוהמיה פצפונת של שלושה בתי קפה, שני רחובות ודיבור אחד. כולם רצים ממקום אחד לשני ורודפים אחד אחרי האחר (כמו במשפחת קדמוני. אפילו הדפסי הנמרים לא השתנו) וכל ערב אני רואה את אותם תיזוזים, ובכל רגע אני מספר את אותם סיפורים. כבר הרבה זמן אני מבין שאני יותר מתרחק מהעולם הזה מאשר חלק בלתי נפרד ממנו; אני שמח. ובינתיים, בכל ערב, אני תולה את התמונות ומסדר את הארון במקום החדש, מדבר בצרפתית בלילה ומתעורר בבוקר למראה של שלוש בנות במיטה. רק עוד כמה חודשים עד שאני מתחיל את החיים וחי את רוב הזמן בשדות תעופה. </div>Tue, 16 Jul 2013 21:46:00 +0200idosmile@walla.co.il (Viva Labido)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13850827http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545421&blog=13850827http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13832367<div align="right" dir="rtl">בכל לילה: הנקה חמוצה אנקה מתוקה זנב מכושכש הכשת נחש ונקישה אלימה על אוכלות הקש קישקושי חלום ונביחה על הדבר יש פה שבע נשמות ולפחות כפרה אחת כאלה ששווים יותר מאחרים כך בחדר צפוף שאותי כבר סחט ושם, עד היום הם כולם מגרגרים.</div>Sun, 30 Jun 2013 13:25:00 +0200idosmile@walla.co.il (Viva Labido)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13832367http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545421&blog=13832367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13799371<div align="right" dir="rtl">אתמול בערב, אני והשותפים שלי לחדר שמענו על מסיבת אייטיז שמתרחשת בנחלת בנימין. מרוצים ונרגשים, התלבשנו בצורה תואמת ומזעזעת לצלילי סינדי לאופר, ויצאנו מהרחוב הקטן שלנו כאשר אנחנו מתואמים מכף רגל ועד ראש: מגני זיעה, גופיות עמוקות ושורט שורטס שאיתם אי אפשר לשבת בשל מגבלות פיזיות. הסתובבנו ככה ברחובות באמצע הלילה, ומתרגשים - התעלמנו מכל הערות השוליים שספגנו בקצה הכביש. אחרי הליכה טרחנית ולא מעט ספקות, הגענו למקום המסיבה ו כל הסיפור היה נראה כמו מסיבת כיתה ד'. רוב האנשים ישבו על כיסאות ושלא להגיד, רובם נראו בכיתה ד'. פתאום, גם ההצדקה המינימלית שהייתה לי להיראות כמו אנדי סמברג או מייקל סרה נעלמה והסיטאוציה הזו הייתה יותר מביכה מהדמויות שהם תמיד משחקים. בין מעט הרוקדים, ראיתי את דניאל. דניאל היא נערה יפהפייה, שאיתה יצאתי בקיץ. מדובר באדם מוכשר, נפלא ובסך הכל - מאוד מהנה. אני אהיה צנוע ואגיד שרוב הסיכויים שהשארתי לה טראומות לא קטנות, ובכל זאת בחרה להישאר איתי. האינטיליגנציה הרגשית הייתה במידה שווה לזו של בנימין נתניהו: ידעתי לדבר יפה, אבל בתכלס חלאה. לאחר שהקשר ניתק והדבר האחרון ששל</div>Fri, 31 May 2013 21:29:00 +0200idosmile@walla.co.il (Viva Labido)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13799371http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545421&blog=13799371http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13794055<div align="right" dir="rtl">לרצות לחיות, אז לעשן מגיל שתיים עשרה מאחורי סרוגים עד שמקבלים הרעלת אלכוהול בגינה ציבורית. להשתין במקומות מוזרים וגם לסגור את הרוכסן כשאומרים לך שפה זה לא כמו שם. לרצות לחיות, לחלום להזדיין לרוץ אחרי כל כיוון לרקוד לצלילי מוזיקה מחורבנת בבר מסריח לאונן יותר להתלבש בסוודר יפה גם כשערס מזמין אותך לליין מסיבות קיץ לשתוק ואז פשוט לראות אותך, לשאול איך בחיים ולרצות למות</div>Mon, 27 May 2013 00:41:00 +0200idosmile@walla.co.il (Viva Labido)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13794055http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545421&blog=13794055http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13783607<div align="right" dir="rtl">פתאום, אני נורא שמח שנפטרתי מכל זה.</div>Fri, 17 May 2013 23:02:00 +0200idosmile@walla.co.il (Viva Labido)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13783607http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545421&blog=13783607http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13767533<div align="right" dir="rtl">נפגשתי עם מישינקה לפני בערך חודש, אני חושב. ישבנו על הגג בימין משה, איפה שאני לוקח כל אישה יפה שאני רוצה לעשות עליה רושם טוב. הוא סיפר לי על כל החוויות שהיו לו מאוסלו, נורבגיה. "מה גם" אמר מישינקה, "שהחיים שם כל כך טובים. לנשים אין מה לעשות כל היום אז הן רק מגלחות את הפות, ולגברים כל כך רע כי הם ניצחו את החיים ולוקח יותר מדי זמן עד שיגיע האייפון החדש אז הם מעדיפים לקפוץ מהגג!" שמעתי אותו בזמן שניסיתי להקשיב, וניסיתי ללגום מהקפה בלי שתשרף לי הלשון (זה בכל זאת קרה). פתאום צילצל לו הטלפון הנייד. הוא ענה, עם קול יותר עמוק עם ציוצים משונים בסוף כל משפט. כן, זאת הייתה החברה שלו. הוא סימן לי עם הידיים כמו איטלקי טוב כאשר כיסה את האגודל שלו מאחורי ארבעת האצבעות האחרות - "תחכה" , הוא בעצם סימן לי. "יש לי דברים יותר טובים לעשות, יש פה פולנייה עם אופציה לנורבגית, תלוי בהתגלגלות הערב." הבנתי שהתקדמות גדולה לא תצא מהסיטואציה הזו, לכן התקדמתי לעבר הקצה של הגג וקפצתי לאוגנדה. כל האנשים שאמרו חד"ש לנציגת מחקר של מינה צמח ישבו על הרצפה ובהו אחד בשני בחוסר תשוקה מוחלט, ואמרו דברים מעצבנים על ב</div>Sat, 04 May 2013 14:58:00 +0200idosmile@walla.co.il (Viva Labido)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=545421&blogcode=13767533http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=545421&blog=13767533