אני כבר לא מתחברת לרעיון של לעשות לעצמי רשימת הישגים של השנה שעברה וליצור מטרות לשנה הבאה כי גיליתי שהרשימות מתפתחות ומתארגנות רק לאורך הזמן, ולא כתוכנית לפי בקשתי. על כן, לא אציב רשימה אלא רק 3 נקודות.
נקודה א': השנה אני רוצה לחזק קשרים, כי התרופפתי.
נקודה ב': לקבל את הצבא בפרופורציה ולא כמרכז הקיום שלי, כי חשוב לי שיהיה הרבה מחוצה לו.
נקודה ג': ללמוד לתכנן את עצמי. מבחינה אישית, מקצועית, כלכלית, זוגית, חברית. רק ללמוד, ואז לשבת לתכנן.
לא משנה כמה שנים יעברו, כל שנה מרגישה מלאת עומס ותרחישים אין ספור. אני כמיטב המסורת עוד סוחבת סיפורים ישנים ומתבשמת בחדשים, נתקפת ברגעי יאוש ואכזבה עצמית ולפעמים יש שברירי גאווה ושלווה פנימית. העולם הפכפך וכך תמיד יהיה, ואני כפי שאני תמיד אצור סיטואציות אקסצטנריות וקיצוניות, מלאות דרמה עצמית והגזמה. כזו אני וכך נראות שנותיי, ועדיין יש לי מקומות לשמוח בהם לעיתים.
קשה לי לשבת ולכתוב כאן אחרי כל כך הרבה זמן שלא ישבתי ברצינות לכתיבה שאינה אימיילים ודו"חות משמרת, או צ'ופרים לכל מיני שטויות. ואולי זו רק תקופה נוספת, וכך אקווה.
שתהיה לכולנו שנה מתוקה וטובה באמת, הרבה יותר מזו שהייתה. ושתגמר השחיתות והצביעות במדינה שלנו ואצל שכנינו.
יאוש. חושבת שיש אנשים ששכחתי איך לאהוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
