החיים כפי שהם

עקרונית רציתי אתמול לעדכן את הפוסט מהעמדה האינטרנטית הממש לא חוקית לשימוש של המפעל, אבל בעקבות מצבי חירום שונים לא הספקתי להקליד ולו תו אחד.

את שני הלילות האחרונים ביליתי ביהוד, בגלל שהייתי צריכה להגיע למשמרות מוקדם ולא היה לי כוח לנסיעה הבייתה בשביל כמה שעות שינה מעטות וללא זמן איכות עם המשפחה, והאמת שעשיתי הרבה בלילות האלה. קודם כל דיברתי עם זואי, משהו שלא עשיתי כבר יותר מידיי זמן. וגם היום אני מצפה להתקשר אליה בשעה 22:00 כשתסיים לעבוד, יש לי כבר הרבה סיפורים חדשים לספר...

יצאתי לרוץ כל ערב, 4 קילומטר בקצב איטי במיוחד אבל עדיין נחשב לריצתי. פעם לא יכולתי לרוץ חצי מהמרחק ברצף, אני שמחה שאני מכריחה את עצמי לעשות ספורט, זה חשוב.

קראתי. וואו, קראתי. בלעתי פרקים שלמים של הספר האחרון של מורקמי שאני סוחבת בתיק כבר שבועות, אני כל כך נהנית ממנו והייתי שמחה שהיה לי לא רק זמן אלא גם שקט לקרוא.

התחלתי דיאטה. מסתבר שכשאני לא אוכלת בבית הרבה יותר קל לי לשמור, כי אני שולטת במיליון אחוז בארוחות שלי. אני אוכלת מעט פחות, ומפרידה בין חלבונים לפחמימות ע"מ שיהיה מאוזן, ועדיין נהנית מכל ביס :)

בעיקר ביליתי קצת זמן לבד עם עצמי. ישנתי בחדר לבד, התקלחתי לבד, אכלתי לא לגמרי לבד, אבל בפורום מצומצם. רצתי לבד וניקיתי את המחשבות, הרבצתי לאספלט עם מתחים של הרבה זמן, וזה עזר לי לישון. השלמתי כל כך הרבה שעות שינה... היפוך של ממש.

היום נתנו לי את הפרוייקט המדורי שלי. הפרוייקט ממש גדול ומשמעותי, והוא יישאר שלי לאורך הרבה זמן. מישהי מהמדור שלי ששמעה שאני אהיה זו שתנהל את הפרוייקט אמרה לי היום "מה? את חצי שעה במדור וכבר נתנו לך את הפרוייקט הזה?!" בטון הציני והמשעשע שלה. בקיצור, זה עסק רציני, ואני מאוד מוחמאת ומפחדת וגאה ו... המון דברים יחד. נחזיק אצבעות וננשום עמוק, מחר אני כבר מתחילה בחפיפות לקראת הפרוייקט (:

ועכשיו אני אלך לאכול ארוחת ערב ביתית חמימה וטעימה... יאמי סטייק.

יאוש. מתחילה להרגיש חלק מהמערכת.