| 9/2008
עדכון זורם
רעש מי המקלחת הם אחד הרעשים הטובים ביותר שאני מכירה. כשאני שומעת אותם אני יכולה להרגיש את הגוף שלי מתרוקן מכל צער ובעיה ופשוט נמס לתוך הקיום המקביל הזה. יש משהו יפה בטקס היומי הזה שמביא איתו כל כך הרבה שמחה, גם כשלא אני עושה אותו. רעש של מי מקלחת זורמים הם סימן לזה שנגמר יום ארוך, או שמתרעננים כדי להתחיל אחד. אולי אני סתם יוצאת לאנשהו והטקס מתפתח לסימפוניה שלמה של ריחות ופינוקים, קצף ומים רותחים וקפואים גם יחד. יש פעמים שאני גם מנצלת אותה כדי להתחבא... המקלחות הכי ארוכות הן כאלה.
ולשבוע שהיה.
נסכם במילה אחת: מטורף. ולמה?
יום ראשון- הגעה לבסיס בשבע וקצת בבוקר אחרי מעט שעות שינה (שעת קימה 5:00 בבוקר, שעת יציאה מתחומי הבית 5:20 בבוקר). משמרת שנמשכה משמונה בבוקר ועד שמונה וחצי בערב עם הפסקה של שעה (במצטבר. הפסקה של 45 דקות לארוחת צהריים והפסקה של 15 דקות לארוחת ערב) בלבד. לאחר המשמרת המתישה, סרט מוזר על קבוצת אסירים שמארגנים קבוצת כדורגל (סתם אלים ומפגר) במקום מד"ס, כי המדסניקים שלנו יצאו לריצת לילה בת"א. גררר, זמן מבוזבז, ואחרי המשמרת הארוכה הייתה זקוקה לספורט שינקה לי את הראש. חבל שלא הרשו לי לצאת לרוץ.
יום שני- משמרת בלי יותר מידיי עבודה, אז ניצלנו את היום ללמוד למבחן קצינה שייערך ביום רביעי. אך אבוי... המפקדת באה ואומרת: "הממ... המבחן קצינה הוקדם למחר בשמונה וחצי בבוקר. מי הולכת להבחן ראשונה?" הייתי בשוק, כי ממש לא היה זמן ללמוד בשבוע הקודם, וגם לא בראשון, אז עוד מקדימים?! הטלנו מטבע ואני יצאתי ראשונה. לא הרגשתי מוכנה בשיט. בערב הייתה פעילות חינוך עם סימן מור"ק של מבצע 'אביב נעורים'. חילקו אותנו לכוחות כמו שהיו במבצע, התנהגו איתנו בכאילו-דיסטנס כמו בטירונות, היה כיף ומעניין, ככה מעבירים מור"ק... (:
יום שלישי- מבחן קצינה על הבוקר. אופס, לא בדיוק, המבחן התאחר ו... אני חיכיתי מחוץ לחדר קצינה חצי שעה כשיכולתי ללמוד. יופי.
נכנסתי, גם הקצינה היוצאת וגם זו שתחליף אותה עשו לי את המבחן. היה מבחן קשה, מעורר מחשבה, ממש טוב. מצד שני, היו הרבה רגעי מבוכה כי לא ידעתי לענות בכלל על כמה מהשאלות, אבל זה בסדר כי מישהו קיבל נזיפה על זה אח"כ שלא אמרו לנו לעבור על זה. לא מיקדו אותנו בכלל לפני המבחן, למה הם ציפו? אין לי מושג.
אחרי הייתה ארוחת צהריים ויצאנו למטווחים. עשיתי 4 סיבובים במקום שניים בגלל מעצורים בנשק ו-0 פגיעות במטווח לילה ראשון. אני ונשק זה לא משהו ביחד.
אחד מהבנים פתח את הראש כשהוא רב מכות בצחוק עם מישהו, והמפקדות והחובשת (!) לא היו בסביבה בכלל (למי שלא יודע, אסור בתכלית האיסור שבאזור שבו מתנהלים מטווחים לא יהיה חובש ומישהו שמשגיח גם על האנשים שלא יורים ברגע זה ממש). כשסיימנו לירות (אני הייתי במטווח האחרון ללילה ההוא) פתאום שמענו את החבר'ה מאחורה אומרים "שנקרא לאלכס (המפקד)?" וצעקו, ואמרו שיש מקרה חירום. "מה קרה?" -"אור פתח את הראש."
הוא התגלה כמפקד אחראי, אמר לנו לא ללכת בשטח המטווח ורץ לראות מה איתו, ראה שאין חובשת ומפקדות בסביבה, התקשר לרס"פ שעם הרכב (שבו הייתה החובשת) וצרח שיבואו מיד. החובשת גם ככה הייתה מטומטמת, הניחה את כל הגזות והדברים שאמורים להשאר סטריליים על מדרגות בכניסה לאחד מתאי השירותים הכי מזוהמים שראיתי בחיי... אלוהים ישמור. הסיפור אח"כ גם מזעזע, אבל לא נלאה אתכם... אור היה בגימלים יומיים אחרי שתפרו לו את הראש בלי הרדמה, ועכשיו הוא כבר מרגיש יותר טוב.
יום רביעי- עבדתי על הפרוייקט שלי וסיימתי לתקן עוד כמה פרקים בספר לימוד. בערב נסענו לטקס 60 שנה לאמ"ן, נפגשתי שם עם דניאל ויונתן והיה ממש נחמד. הטקס היה אחד מהטקסים הכי לא צבאיים שראיתי מעודי, עם להקת טררם (המתופפים האלה), ילדים קטנים וחמודים שיודעים כל מיני שטויות על מזל"טים, סרטים המספרים את המעורבות של אמ"ן לאורך ההיסטוריה (ולמדתי המון. באמת שזה היה מעניין), ושירים שבהם הלבישו מילים הקשורות למודיעין על מנגינות פופולאריות כמו we are the champions... היה ערב בידור מקסים, בעיקר עם נאום הסטנד-אפ (אבל באמת מהלב) של שמעון פרס. חזרנו ב-00:30 לבסיס, לא היינו צריכים לעמוד למסדר בבוקר למחרת (:
חמישי- התנהלות איטית בבוקר, אנחנו לא רגילים לקום אחרי 6:30... שיחות סיכום שבוע (קורסית ומגמתית) אחרונות לקורס, ארוחת צהריים ונוסעים למוזיאון הפלמ"ח בתחבורה ציבורית. אף פעם לא ידעתי שהדרך מיהוד לרמת אביב יכולה לקחת שעתיים וחצי אם נרצה... איכס.
הסיור במוזיאון היה ממש מעניין, אם כי קצר (כי רצו לשחרר אותנו הבייתה מוקדם משם כי לא הייתה הסעה מסודרת לשום מקום) וחבל שהוא היה קצר. נסעתי עם איל החמוד מהקורס שלי לרעננה, קניתי ליונתן מתנת יום הולדת ולעצמי כמה ספרים ויומן חמוד עם דובי פנדה, והגעתי לדניאל. התקלחתי שוב (3 פעמים ב-24 שעות זה שיא...) ועכשיו אני נקייה...
וצריך ללכת, אז תודה על ההקשבה ושיהיה לכולם לילה טוב ושבת שלום והרבה כיף.
יאוש. תמיד טוב לסיים במים זורמים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
