החיים כפי שהם

כשאמרת לי שאתה נרדם, הרגשתי כמו פעם, שאהבתי אותך אבל היה לי אסור. אני לא יודעת מה גרם לתחושה הזו, אבל כשהאור כבוי והטלפון נותק, "כמה שאני אוהבת אותך. האסור הזה מציק לי". שכבתי במיטה לכמה רגעים וחשבתי על שדרות בן ציון, העברתי אצבעות על הצוואר שלי והרגשתי שהסימנים מתחילים להכאיב בכאב העמום והנעים של כתמים סגולים. אני עם שיער פזור כמו שאתה אוהב, ושקטה בפנים כי אתה נתת לי שלווה. איבדתי את עצמי לרגע במיטה, בחושך, התחלתי להתגעגע אחרת. השיחה בשקט כנראה עשתה לי קפיצה אחורנית.

"אתה הולך לישון מוקדם, אני בלילה ערה. אתה מדבר עברית ואני לא מבינה."