החיים כפי שהם

יש רגעים שבהם אני הכי אוהבת את אמא שלי וחושבת שהיא הכי הזויה-מגניבה-מצחיקה-חמודה שיש.

אני חוזרת הבייתה מרעננה עם כמה סימנים על הצוואר מדניאל. נכנסת הבייתה ואבא מברך אותי בחיבוק כל כך חם ואוהב בדלת, אומר שהוא שמח שחזרתי, שהוא התגעגע (וכמה שזה חימם לי את הלב). אני עוברת לסלון לומר שלום לאמא, היא אפילו לא מספיקה להתקרב והיא אומרת: "תגידי לדניאל שזה לא בסדר כל הסימנים האלה שהוא משאיר עלייך... את רכוש צה"ל."

אין לי מילים. שלום גם לך אמא.

ואני לא יכולה להפסיק לצחוק עד עכשיו (:

שבת שלום לכולם,

יאוש. נהנית מכל שנייה.