החיים כפי שהם

ידעתי שזה התחיל כאן.

השתיקה הרועמת לא הפסיקה לעטוף במשך שנים. נקודת ההכרה הרחוקה לא יודעת להגיד לנו איפה אנחנו היום ואיפה היינו אז. אתה חלום, ותמיד תשאר כזה בעיניי, כך נקבע בגורל. ואחיה בתוך חלום, ואוהב מתוך חלום, וארגיש לתוך החלום את כל התחושות מבחוץ. אתה תשאר עלם לעד ואני לא אראה אחרת, עד שאתעורר.

הבטחת לי שלא אקום, ובינתיים אין לי סיבה להאמין שתמשוך אותי החוצה. הקור והחום מתמזגים מתחת לשמיכות והעולם שלנו נהייה אחר, קרוב יותר ורחוק מההכרה. האם כל חיינו יחד ינבעו מהנמנומים שבשעת הצהריים, הזמן היקר שמזכיר לי שאתה כאן? (תמיד מחבק, וקרב, ונושם עמוקות וזועק את שמי.) אני לא מקשיבה כדי שלא אתמוגג, אעדיף לחלום אותך במלוא העוצמה לעת ליל, אך זהו הזמן היחיד לישון. ואתחנן שתאהב ותרגיש, תתנה איתי אהבים שחיכינו להם מזמן. כפי שהם לא היו חסרים אז ממשמעות היום הם יחידי משמעות. נתפזר לכל עבר, אך יחד, נפזר את כולם סביב שלא יביטו בנו ברגעינו החשופים.

לא רציתי לשכב איתך אף פעם. אתה יודע את זה.