החיים כפי שהם

אין לי זמן לשבת ולכתוב את הפוסט הראוי. שבוע הבא, אני מבטיחה...

אני מתגעגעת לזואי, אני מתגעגעת לעדי, אני מתגעגעת לשיחות עד ארבע בבוקר עם אלה בדיבורים על כל מה שמרכיב את המושג "חיים", אני מתה לראות את יונתן כבר המון זמן ולא יוצא לי, אני לא מצליחה לשמוע מוסיקה בלי לקשר אותה לאנשים.

ואני שוב לא מתגברת על געגועים שלא צריכים להיות. והיה עוד משהו שרציתי לומר באופן דחוף. טוב, לא משנה.

יאוש. צריכה לישון, שבוע קשה, בסוף ים.