אני נוקטת בטקטיקת "אני אראה לך כמה אני יכולה להיות מדהימה ומקסימה ונכונה בשבילך", אולי זה יגרום לו גם לרצות להיות מדהים בשבילי. אבל אם זה בא לי בכוח, אולי זה לא שווה את זה?
אני כועסת על דביר בגלל כמה דברים שהוא אמר ועשה, אני לא אכחיש, אבל עדיין איכפת לי ממנו ולא חגגנו את יום ההולדת שלו אז החלטתי להפתיע אותו היום. אחרי ביקור קצר בבוקר בסינונים כדי להגיד שלום לחבר'ה, עצרתי וקניתי עוגה קטנה ונסעתי לביה"ס. הייתה בידי גם מתנת יום ההולדת שקניתי עם דניאל ביום ראשון בעזריאלי, הגעתי בדיוק בזמן להפסקת הצהריים הארוכה. לא דיברנו כל אתמול והייתי ממורמרת מזה שהוא לא התקשר או אפילו שלח הודעה, כי אני עשיתי את זה במודע והוא לא. שלחתי לו הבוקר הודעה קרירה והוא ענה בהודעת התעוררות וחוסר יכולת לחשוב באמת מה כותבים.
אני סוטה מהנושא... הגעתי לביה"ס והוא רואה אותי ונכנס להלם, שואל מה אני עושה שם ואמרתי לו שהתגעגעתי ושלא יכולתי לא לראות אותו כשיש לי יום חופש שלם אז רציתי לחגוג איתו יום הולדת, כי לא יצא לנו להפגש. יצאנו מחוץ לביה"ס בשביל לשבת קצת בנחת, הוא פתח את המתנה ואמר: "קנית לי חולצה... אוף, את יודעת שאני שונא כשקונים לי דברים. תודה." ו... אני לא ידעתי מה להגיב על זה חוץ מלהעלב. לא הראיתי לו את זה, כי אני מדהימה ומקסימה ונכונה בשבילך, רק צחקתי ואמרתי שזה המשפט הכי רומנטי ששמעתי. אח"כ הוא המשיך ואמר שחבל שלא אמרתי לו שאני באה כי הוא כבר אכל ולא ממש מתחשק לו עוגה, הרגשתי שבזבזתי את הזמן שלי. אבל אני מדהימה ומקסימה ונכונה בשבילך, אתה לא תהרוס לי את זה. אתה תהיה מדהים בשבילי חזרה כמו שאתה יודע להיות, כמו שהיית בטיול שנתי כשהייתי חולה. זה לא דברים חד פעמיים.
הוא נישק אותי ובסופו של דבר הרגיש טוב עם זה שבאתי ולא נבוך. "אני באמת לא מבין מה את עושה איתי". הוא היה צריך ללכת לשיעור, אני ברחתי משם.
אני יכולה לגרום לכל גבר להיות מאושר. אני יכולה להיות מדהימה לכל אחד. אני יודעת לקבל, להבין, להרגיש, להתרגש, לחשב, לחגוג ולשמוח כשצריך, לעזור ולכוון כשמבקשים ממני. אני יכולה הרבה דברים ואני גם רוצה הרבה דברים, אבל משום מה אני תמיד מרגישה שהם מכוונים למקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
דניאל ראה מאוחר מידיי שאני היחידה שעושה אותו מאושר ועכשיו הוא אוכל את עצמו על זה, וזה אוכל גם אותי.
בסוף אני מרגישה מושפלת. האהבה שלי לא שווה כלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
