החיים כפי שהם

אז הגעתי לרעננה והשתלטתי לעדי על המחשב. מוהאהא.

היה לנו יום פינוק בספא שהיה משעשע משהו, ואני צחקתי על עדי הרבה מידיי והיא אומרת שהיום אני מנייאקית במיוחד. אני לא אכחיש :)

דברי המארחת:

"אמא פאקינג 'לה!"

עדי קצת לחוצה לקראת ההופעה. כולנו מאחלים לה הצלחה...

ואני? אני מרגישה מוזר. לא יודעת אם זה מוזר טוב או רע. שמעתי את הקול של שי דרך הטלפון של עדי קודם, הרגשתי לא נעים, בטן מכווצת מלחץ. לא ראיתי אותו כבר שנה ואני מקווה מאוד שהערב לא יהיו התנגשויות מכוערות. למה הכוונה במכוערות? מבטים מתגנבים ותחושת "הוא שונא אותי ואני כלבה" לאורך כל הערב. אני צריכה למצוא את המקום החשוך מאחור, קצת מים, הרבה חום. רחוק מכל העולם במובן מסויים.

יאוש. אני אהנה הערב, כן.