החיים כפי שהם

אני יודעת שאני לא מחפשת רק אינטראקציות מיניות.

אני יודעת שאנשים חושבים שאני לפעמים לא יודעת מה גבול הנתינה הנכון.

אני יודעת שאם דבר מפריע לי הוא לא יעבור לי ליד האוזן, ולא ארפה מזה זמן רב.

אני יודעת מי האנשים שיכולים לשפוט אותי.

אני יודעת גם על מה.

אני יודעת שאני חוששת הרבה יותר מבעבר להפגין רגשות כלפיי אנשים שיש פוטנציאל גבוה שאפגע מהם.

וכשאני מתחילה לראות דברים במקומות בהם אין סיכוי שיתקיימו, אני יודעת שאני עלולה לבלבל בין אמת לבדידות. ואם האמת שם, אז חוזרים לכך שאני לא מסוגלת להפגין רגשות.

אני יודעת שאני מאופקת משהייתי.

אני יודעת שעשיתי דברים שאין בהם פסול, וגם דברים שיש בהם פסול.

אני יודעת שבמקומות שהיה לי חשוב, התנצלתי בכנות.

אני יודעת שסיבות הערות שלי עכשיו אינן תקינות.

אני יודעת להנות ממה שיש לי כיום, גם בימים כבדים יותר.

אני יודעת מי מכיר אותי ומי רואה מגוון מסכות.

ואין לי שום ספק בכך שאני אמשיך. ושיקפצו לי.

יאוש. פוסט איפוס.