החיים כפי שהם

אז הגענו לעידן שבו אם אני אפרש מישהו לא נכון פעם אחת, ואני עלולה להפגע מזה, אז אני אדם שאי אפשר יותר לדבר איתו כי אני ה"מפרשת".

ואם אומר שהאדם במקום לנסות להסביר את עצמו פשוט בחר לומר שהשיחה לא נעימה לו ושהוא הולך? זה בטח גם פירוש יתר שלי...

מה קרה? כל כך קשה להתמודד עם זה שלפעמים אני לא מנידה את הראש לחכמת העולם? חשבתי שאם אנשים מגדירים את עצמם חברים אז אפשר להעלב, גם עם הצחוק, ולסלוח אחד לשני ולהבין שזה עוד יקרה. לא מרגישה כמו תינוקת, עד שלא מנסים להאכיל אותי בכפית.

אז הבנתי משהו לא נכון, ואני באמת שלא רוצה להכנס לזה אבל כן יצאתי עם תחושה לא נעימה. בכל מצב דומה עם אדם אחר הייתי מאוד לא מאופקת ומתחילה להתנהג בניכור, אבל אני בולעת את הרוק (וקצת מהכבוד העצמי שלי) ומוכנה להתנהג אחרת. מוכנה לכבד מרחק, זרות, ואפילו את הזחיחות שנובעת מזה. כי מעניין לי לראות מה ייצא ממני בחברות הכל כך שונה הזו, ואיך אני מביאה את עצמי ליכולות אנושיות חדשות בלי לאבד את מה שאני אוהבת במערכות היחסים שלי עם אנשים, למצוא את האיה פלוס. כי האדם הזה הצליח לסחוף אותי לחברות אינטנסיבית של גיל צעיר בלי השטויות של חוסר הבגרות, כי אני לא הפסקתי להרגיש רצויה כבר הרבה זמן, כי יש מן דרבון מפגר שגורם לי לנסות להבין.

כי אני לא אוהבת להרגיש שמישהו שם אותי בפסק זמן בגיל 22. הרבה דברים חיוביים ושליליים במכה אחת, אני נזכרת בגבוה אחד ורוצה למות וחושבת שאולי עכשיו זה יהיה רעיון טוב יותר להתרחק לפני שמשהו ישתבש יותר.

"תראי את רוב הזמן אחלה אבל לפעמים את לא, וזה בלשון המעטה". ואני נותנת לאנשים לדבר אליי ככה? מה לעזאזל קרה לי? איפה איבדתי את כל מה שהשגתי בשנה האחרונה? אני מוגדרת רק עפ"י מה שאני לא ברוב הזמן, כי כמובן שזה החלק המשמעותי: הריב הקטן, הפרצוף הנמוג של גועל ממשהו, חוסר החלטיות רגעית, או ספאזם של רעב שגורם לי לא להתאים לקצב. ואני לא מעזה למתוח ביקורת על האדם השני כי אני חושבת שאנחנו עוד לא מכירים מספיק בשביל שאני אשמיע את דעתי מבלי שזה יישמע כמו ביקורת נוקבת ולא הוגנת.

כי אולי זה משהו שישתנה, אולי זה בגלל שאנחנו לא מכירים מספיק, כי אני חושבת שהוא יכול להתנהג אחרת בחברה אחרת? כי הזדמנות שנייה היא לא מילה גסה בעיניי, כי אני לא אוהבת להסתכל על חצי הכוס הריקה ביחסים עם אנשים עד שהיא כבר לא חצי.

אבל אולי אני כבר עברתי את מכסת חצי הכוס (ואולי הכוס שלי פשוט הרבה יותר גדולה משלו).

אני נורא מאוכזבת שהגעתי למצב שבגלל האדם הזה הגעתי לכאן, אם הגעתי למצב שאני חייבת לכתוב זה אומר שאני בורחת ממה שאני רוצה באמת להגיד. שאני שונאת שמתנשאים מעליי, ושאם הוא יסתכל על הרקורד החברי האחרון שלו שאולי יבין שזה לא רק מי שמולו שעושה בעיות... ושאני לא אדם שמתחרפן, ואם הגעתי למצב כזה כנראה שהיה על מה, לפחות במידה מינימאלית. ואני עייפה מהתעסקות בשטויות, אבל משום מה שם אני מוכנה לסחוב כמו גדולה פי 10 מבדר"כ, ושאני בכלל מתעסקת בברוגז המטופש הזה.

כמו שהוא תמיד אומר- אם לא מעוניין, יאללה ביי. אין שום סיבה להשקיע אנרגיה שהולכת לאיבוד, נכון?

יאוש. http://www.youtube.com/watch?v=6CTnTi1Lq60, My feelings exactly.