החיים כפי שהם

12.02.2010

לו יכולתי לשכב במיטה בשקט לבדי, שתכנס ותחבק אותי בלי לדבר אליי ורק לאחר כמה דקות למלמל 'אני מצטער' בשקט. מספר פעמים, בשם כולם, בשם אלו שהיו פעם השקט שלי.

ואתה כשקט רק תנשום לצידי כשגופי לא נע, תקבל את המאובנת ותהא החיים.

כשאמס בדמעותיי תנשום עמוקות, תנשף על פניי להקפאת העצבות הלא מוסברת, ועם זאת נטועה ביום יום. תרגל אחר ניצוץ הבריחה ותלכוד אותו במבטך, תביא לידי צניחה אחרונה שתגרום לי לחבק אותך כמו פעם, ולראות אחרייך את פניהם המבינות.

לא אשתמש בך בנקמתי, רק אאחוז בך בבקשה להצלה, פעם נוספת.

17.02.2010

הערב ההוא על הספסל היה הערב האינטימי בחיי. אני, שידועה בתור מישהי שחושפת את הדברים הכי עמוקים ונסתרים שבי, נחשפתי מחדש, הפעם מבלי שאהיה פגיעה. בעדינות קילפת ממני את כל השכבות וניקית אותי ממחשבות לא מכוונות, ליטפת את ידיי ובכך הבטחת את שלוםנפשי. לא נשארתי לבד מולך, אלא התמזגנו יחד לדבר חדש שעשה לי טוב. שגרם לחשק לחזור לחיים שלי, שהציף בי רגשות מוכרים בתדר אחר, בעוצמה אחרת.

אני לא יודעת אם זו הייתה רק אני; רוח חדשה נשבה במקום ההוא והבטיחה לי עתיד טוב יותר, נתנה לי תקווה להמשך בתקופה שנראתה בלתי אפשרית. גם אם תאמין שרק פגעת בי אז, אני מרגישה שזה היה חלק פחות משמעותי.

החזרת אותי לתחושות אנושיות, שייכות, חיבה, רצונות. אני חייבת לך יותר תודות משתוכל להעלות על דעתך, על כל יום שבו אנו יחד ואתה משיב אליי את הרגשות.

עם כל הקשיים, בזכותך חצי השנה האחרונה הייתה הטובה בחיי.

אני אוהבת אותך.

19:29

עמידה מול המקום בו פעם היית שלי.

השקע בסדין, החום מתחת לשמיכה, האביזרים המיותרים באמבטיה, חצי המדף בארון.

כולם אתה ומה שחסר ממך, כולם מה שיש לי ממנו עודף.

בלחיצה אחת על פיה הרבה דברים יכולים להשתנות;

ריח מורעל משתלט בעוד אחר נעלם, רטט קר ומתכתי עובר בגוף ומהביל אל החוץ.

הכל נמצא ואבוד בהשלמה מתואמת זמנים.

טפטוף קצר וממוקד, מחדד חושים;

תחתיי ומעליי נמצאים רק לחץ.

בחובך צרור המאגד אותי אל תוכני ופחדיי, והטפטוף אינו מסייע לחיבוק (חיבוק?) המתאים.

21:34

שימוש בהפסקות לשם ביטוי שפה מוכרת, ולא לימוד חדשה.

ללא תסכול שנשכחו פריטים המכשילים את התוצר הסופי.

~

אמתין לשובך.

אמתין, כי אחזור לחבקך.

אמתין. ואמתין. ואמתין.

~

הכתיבה תחזור אליי ואפסיק להריץ רעיונות בראש, זרם אין סופי של תסכול מחשבה.

אומר שהחיים משתנים לא מעט בזמן האחרון והקרוב, הרבה בזכות ה"קריירה" (אם ניתן לכנות שירות צבאי כקטגוריה המגוחכת הזו בהורוסקופים) שמקבלת תפנית. תפקיד חדש, כניסה כצעירה למדור אחר, לחזור ללמוד דברים חדשים מאפס. התגעגעתי להיות הצד השני של המתרס הלימודי, שירוק מתמיד, למרות הניסיון.

היום מילאתי שאלון שביעות רצון מחיי באיזה אתר אינטרנט. חברה שלי מהצבא ניסתה להוכיח נקודה לגביי זה שאין אדם אחד ביחידה שהצליח לקבל תוצאת "מרוצה" ללא שום התנייה של "דברים דורשים שיפור". הפתעתי אפילו את עצמי כשהוצאתי ציון גבוה של שביעות רצון, למעט שיפור אחד ביחסים בין אישיים (שדורשים שיפור בתחום הסבלנות).

ובכן, אני יודעת היטב למי אני זוקפת את הקרדיט לשינוי התפיסה שלי את חיי.

מחר יום מוקדם. אלך להתארגן לשינה.

יאוש. ברירה טבעית.