אף פעם לא תדע שבשבילך הסכמתי לשכוח את הזמן. הסכמתי להעביר ימים ולילות בלא מודע, בציפיה לשובך ולמגעך. ראיתי שאתה הוא זה שימצא את נקודות התורפה ויצבוט בהן בעדינות המכובדת לאדון, הצביטה הקטנה תגביר את ההערכה והחולשה שלי להמצאותך בקרבתי. השתחוות קלה, דו קרב מתחיל.
הפנטזיה והמציאות חותכות אחת את השנייה, דם ניגר מכל עבר ואין מנצחת במלחמה. מעשה שטותי אחד מביא למפלתה של הפנטזיה, עכשיו הזמן לעמוד מול המציאות אך היא נשכבת על הרצפה בכניעה. עזבי, עזבי נשמה גוועת על הרצפה הקרה, אין בה טעם כשהיא מרחפת וחזקה. השפעותיה- הרות אסון, תפוקתה- אפסית, תועלתה- פחות מאפסית.
לא, אני לא מסוגלת לכתוב. וכואב שכך.
אני מרגישה מאוד משעממת ליד חבריי לאחרונה, שוקעת לחוסר חשק, ובעיקר רוצה להשאר במיטה יותר בבקרים. למה אי אפשר לחבר את הרשת של הצבא הבייתה?
יאוש. "כי בסופו של יום הוא מתכרבל איתה במיטה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
