כינוי:
Ziggy_Stardust מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2008
כל מחשבותיי נוגעות כמעט אך ורק בסקס.
הבעיה היא שזה מגיע עם בנאדם, כמה דפוק.
| |
16.11.2008
בימים כמו אלו, אני רוצה להאמין שהכל יהיה בסדר בסוף. שלא הכל קבוע ונצחי.
אני רוצה להאמין שההתעצמות הזאת תתרחש, במובן הרגשי שלי. שהכל יהיה בהישג ידי, שלא אצטער על שום דבר שאעשה. בימים כמו אלו אין מקום למחשבה קטנה, לייאוש, אין מקום לאהבה. מרגישה כאילו כבר גמרתי כאן אבל יודעת שעדיין לא התחלתי אפילו. אין מקום לפנטזיה כי הכל כל כך מטופש וילדותי. האהבה גוועה בקרבי ואני צמאה למגע. רוצה להיכנס עם מישהו מתחת לשמיכות ולשכוח את הכל. רוצה שיתאהבו בי בסערה, שיעלו את שמי בשיחות חולין. שירצו לחקות אותי ושימתינו בציפיה מתוקה לבואי. אני רוצה אדם שישתוקק למגע שלי, שינשום את מילותיי ושיחשוב וידע את פני. אני רוצה אדם שירים אותי גבוה ואז יחבק וינשק. הייתי רוצה שיתן לי לתמוך בו ולדרוש ממנו אהבה.
בימים כמו אלו יש שקט גדול, וכאב עמום ועם זאת חד ולא ברור. בימים כמו אלו אני מרגישה אכזבה מעצמי ורוצה להשתנות. אני מתכנסת בתוך עצמי עוד ועוד ומחפשת את החום, את פעימות הלב שלי. מנסה לדמיין מה מתחולל בו, אך לשווא. אני רוצה מישהו שיחשוב אותי וידע אותי, שיצעק את שמי בעונג ובהערצה ושיעריך אותי, שיעריך. בימים כמו אלו אני רוצה קצת מעצמי לעצמי, בשקט. אני רוצה להישאר במיטה, לחלום. לנסות ולמצוא קרבה במחוזות אחרים.
| |
כל כך לבד, ומרגישה כל כך רע. אני זורקת את החיים שלי לפח ורואה איך הם עוברים לידי ונגמרים לי. גשום בחוץ וקר וגשום גם בתוכי. בא לי לבכות ולהתפרץ אבל אני לא מסוגלת. אני רוצה לשלוט בהכל, בזמן ובאנשים. אני רוצה לראות האם העתיד שלי יהיה טוב יותר, או שהחיים ממשיכים ככה ובסופם הכל נגמר. איפה נעלמו לי האנשים, לאן נעלמתי בעצמי. כל כך עצוב לי עכשיו, ואפילו התקווה הכי קטנה הולכת לאיבוד בין הטיפות על החלון. אני מלאה געגועים ומלאה עצב. מתי הפכתי לכזאת, מתי אני כבר אצא מזה. "זה כבר יבוא" היא אומרת לי, "זה יפול עליך פתאום." , ואני רק חושבת- כמה טיפשה את, שאת לא מבינה אותי ולא מכירה אותי וחושבת עצמך כנפשי התאומה. אף פעם לא הייתה לי נפש תאומה, אבל אני זוכרת איך הרגשתי לפני לא הרבה זמן. אני זוכרת איך הייתי חלק מהקבוצה הזאת, איך היינו מסתובבים בלילות קרים בעיר, בין שלוליות וטיפות, אני זוכרת שגם אז לא הייתי באמת חלק, אבל העיקר הייתי. הייתי שם שמעלים, הייתי פנים, הייתי צל כלשהו ששותה הרבה וצוחק הרבה ומרגיש מישהו בעולם. ועכשיו? עכשיו אני כלום. לא רציתי להיות צל ולא הייתה לי ברירה. והניתוק הזה היה בלתי נמנע. כל הניתוקים שהיו עכשיו היו בלתי נמנעים. אני מתקשה לקלוט את זה אבל אני מובילה את עצמי לדרך אחרת, דרך חדשה. דרך שתהיה אולי טובה יותר ברובה, שתיהיה שונה מהקודמת. לא יכלתי להמשיך בדרך הקודמת, ואני צריכה להבין את זה כבר. להבין שלא הייתה ברירה. שניסיתי להציל את זה, שלקחתי פסקי זמן, שחשבתי רק על סקס בחלק מהזמן, שהייתי הכי סגורה ובתקופות אחרות הכי פתוחה. ניסיתי הכל, הכל. פשוט ככה. ניסיתי וזה לא עבד לי. אז מה? , להמשיך עם זה? עד מתי? עד שיהיה מאוחר מידי? . דיי, מספיק. אני לא רוצה את זה. וכמה התלבטתי, וכמה חשבתי וכל הזמן אמרתי לעצמי לא להיות פזיזה ולא לקבל החלטות בצורה לא שקולה ומהירה מידי. אבל שוב- זה היה בלתי נמנע. אולי בעתיד הכל ישתנה לי, אולי בעתיד עוד נחזור להיות ביחד. אולי אפילו רק לסקס או רק לדבר או כל דבר. אני לא סוגרת כלום. הפרידה הזאת הייתה הצעקה שלי, הסימן שלי שאני לא מסוגלת להמשיך ככה, וכך עשיתי. ובדיעבד אני מרוצה מעצמי ואפילו גאה בעצמי שלא נתתי לשגרה וללבד שלי להכות בי ולהטות אותי ממסלולי והלכתי לפי הרגש ולפי ההיגיון. ואם ככה צריך אז ככה יהיה. אולי בעתיד עוד נחזור אחד לשניה, ואולי הקשר יהיה אחר. טוב יותר. אולי נשתנה מאוד בזמן הזה, ונתאהב שוב, בצורה חזקה יותר. אני יודעת שתמיד אוהב אותו וגם אמרתי לו. תמיד אני בשבילו והוא יודע. ובשבילי? , בשבילי אין אף אדם.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
