בימים כמו אלו, אני רוצה להאמין שהכל יהיה בסדר בסוף. שלא הכל קבוע ונצחי.
אני רוצה להאמין שההתעצמות הזאת תתרחש, במובן הרגשי שלי. שהכל יהיה בהישג ידי, שלא אצטער על שום דבר שאעשה. בימים כמו אלו אין מקום למחשבה קטנה, לייאוש, אין מקום לאהבה. מרגישה כאילו כבר גמרתי כאן אבל יודעת שעדיין לא התחלתי אפילו. אין מקום לפנטזיה כי הכל כל כך מטופש וילדותי. האהבה גוועה בקרבי ואני צמאה למגע. רוצה להיכנס עם מישהו מתחת לשמיכות ולשכוח את הכל. רוצה שיתאהבו בי בסערה, שיעלו את שמי בשיחות חולין. שירצו לחקות אותי ושימתינו בציפיה מתוקה לבואי. אני רוצה אדם שישתוקק למגע שלי, שינשום את מילותיי ושיחשוב וידע את פני. אני רוצה אדם שירים אותי גבוה ואז יחבק וינשק. הייתי רוצה שיתן לי לתמוך בו ולדרוש ממנו אהבה.
בימים כמו אלו יש שקט גדול, וכאב עמום ועם זאת חד ולא ברור. בימים כמו אלו אני מרגישה אכזבה מעצמי ורוצה להשתנות. אני מתכנסת בתוך עצמי עוד ועוד ומחפשת את החום, את פעימות הלב שלי. מנסה לדמיין מה מתחולל בו, אך לשווא. אני רוצה מישהו שיחשוב אותי וידע אותי, שיצעק את שמי בעונג ובהערצה ושיעריך אותי, שיעריך. בימים כמו אלו אני רוצה קצת מעצמי לעצמי, בשקט. אני רוצה להישאר במיטה, לחלום. לנסות ולמצוא קרבה במחוזות אחרים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
