טוקיו הוטל

פרק 9

יצאנו וראינו את טום הולך עם פנים מבואסות ו...אדומות?!

"טום מה קרה לך"? שאל ביל.

"הלכתי על החוף ואז ראיתי בחורה מזה יפה עם תח..." ביל הפסיק את טום:

"ולעניין"

"בקיצור, כנראה שהבחורה לא אהבה אותי" אמר.

"מתי תלמד שלא כולן יעשו את זה עם מישהו שהן לא מכירות....וחוץ מזה אתה לא צריך לצעוק כמו איזה כוסית" אמר בתוקפנות.

"אמ....אבל הרוב כן!" אמר והסתכל אלינו מרוצה.

אני וביל רק תקענו לו מבט של: טום, מתי תתבגר?

היה כבר חשוך, אני וביל הלכנו יחפים לאורך הים.

רק אני, ביל ורחש הגלים שהתנפצו על החוף.

אחרי שהתהלכנו לנו ככה רבע שעה בערך ביל אמר בפתאומיות:"תעצמי עיניים".

"חח למה?" שאלתי.

"הפתעה" אמר.

עצמתי עיניים ואחזתי בידו של ביל שהוביל אותי לאט לאט לאנשהו.

"אתה יכולה לפתוח את העיניים" אמר אחרי כמה דקות של הליכה.

פתחתי את העיניים לאט לאט.

עמדתי והסתכלתי...לא ראיתי שום דבר מיוחד.

ביל התחיל לצחוק עליי.

"מה יש מה מצחיק?" שאלתי.

"חח מצחיקה, תסתובבי את הפוכה"אמר.

הסתובבתי, מולי הייתה יאכטה מפוארת.

ביל נתן לי יד והוביל אותי לתוכה.

"נטלי תכירי זהו בעל הספינה שיערוך לנו את השייט" אמר ביל.

"שלום" אמרתי וחייכתי לעברו, והוא קרץ אליי חזרה.

נכנסנו לחדר היאכטה, היה שם שולחן עם שני כיסאות, האורות היו חלשים והחדר התקשט בנרות דולקים.

"בבקשה גברתי" אמר בקול מכובד ומתלוצץ והשיב אותי על הכיסא.

"לפני שאנחנו מתחילים לאכול אני רוצה לתת לך מתנה קטנה" אמר והוציא מכיסו קופסא.

"ביל זה כל כך יפה!!" אמרתי וחיבקתי אותו ישר.

הוא קנה לי שרשרת כל כך יפה.....=]

אחרי זה כבר התחלנו לאכול, ולצחוק, פשוט לא הצלחנו להפסיק לצחוק עד שביל הלך להודיע לבעל היאכטה תודה, שגמרנו לאכול ואפשר לחזור לאי.

חיכיתי שביל יחזור.

חיכיתי, וחיכיתי והוא לא ירד לחדר בחזרה.

התחלתי לשמוע קולות מוזרים מלמעלה.

עליתי לראות מה קורה והייתי בהלם.

הבנתי שלא אהבתם את פרק 9 כי אפילו תגובה אחת לא הייתה.....אם לא תגיבו אני לא יפרסם.

ועכשיו במיוחד בגלל ש9 היה ממש קצר הנה פרק 10 =] ותגיבו

פרק 10

עליתי וראיתי את ביל שהיה על בעל היאכטה ופשוט החטיף לו מכות רצח.

"ביל מה אתה עושה???" צעקתי.

אז ראיתי את בעל היאכטה מרביץ לו....הם הלכו מכות.

כל אחד החטיף לשני בלי רחמים, לא הבנתי מה הולך כאן.

"בילללללללללל".."גוסטבווווו"- **שמו של בעל היאכטה**

פתאום גוסטבו תפס בחולצתו של ביל ובעזרת ידיו השריריות הרים אותו וזרק אותו לים החשוך.

"לאאאאאאאא...ביללללללללל...מה אתה עושה"???? צרחתי שאלתי...הייתי בהיסטריה.

גוסטבו התקרב אליי לאט לאט בחיוך זדוני.

"אז מה?" שאל בעודו מצמיד אותי לקיר.

"מה אתה עושה?בילללללללל"

גוסטבו הוריד ממני בכוח את העליונית שהייתה מונחת על כתפיי, הוא נצמד אליי והתחיל לרחרח לי את הצוואר.

"עזוב אותי יא חתיכת..."

הוא התחיל לגעת בי.

"תפסיק כבר דיי!!" צרחתי.

פתאום, בלי שאני או גוסטבו שמנו לב ביל עלה על היאכטה, תפס את גוסטבו והשליך אותו על הריצפה.

"אף אחד לא יתעסק עם החברה שלי" אמר ביל בקול קשוח- ממש כמו בסרטים.

רצתי אליו וחיבקתי אותה בוכה.

ביל היה במצב ממש רע אחרי כל המכות והים הקר.

השכבתי אותו על ספה ביאכטה וטיפלתי בפצעים שנגרמו בקטטה.

ביל נרדם מיד אחרי שסיימתי לטפל בו ואני נרדמתי לידו מיד אחריו.

בבוקר התעוררנו למראה של זריחה קסומה בנוף של מים כחולים וצלולים.

יצאנו אל פני היאכטה וראינו את גוסטבו גם מתחיל להתאושש אחרי לילה שלם שהיה מעולף על היאכטה.

גוסטבו וביל היו תשושים מהלילה שעבר.

אחרי כל המכות והמריבה גוסטבו קם, לא אמר מילה והחזיר אותנו לאי.

אני וביל ירדנו מהיאכטה ולא הבנו מה עובר על גוסטבו שלפני כמה שעות כמעט גרם למותו של ביל.

החלטנו לומרות הכל לגשת אליו.

"גוסטבו..." ביל התחיל לדבר ותוך שניה הסתכל עליו גוסטבו במבט קפוא.

"אמ...אתה, אתה" ומכאן אני המשכתי את ביל.

"מה קרה לך מאתמול להיום, אתמול החטפת מכות לביל והיום- כאילו כלום לא קרה"

גוסטבו הסתכל אלינו עדיין במבטו הקפוא ולא זז.

אחרי כמה דקות של שתיקה גוסטבו התחיל לרוץ כל כך מהר, אני וביל אפילו לא רצנו אחריו...פשוט לא הבנו מה עובר עליו.

"ביללללללללל- נטלייייייייי" נשמעו קריאות מרחוק.

אני וביל הסתכלנו סביבנו וראינו מרחוק את טום רץ לעברנו עם בחורה לא מזוהה.

טום הגיע מתנשף ועצר לידנו.

"תגיד לי אתה מטורף?? אמרת שתחזור בסביבות 1 בלילה לא 2 בצהריים יום אחרי.

"אתה יודע איך דאגתי לך, חיפשתי אותך בכל האי הזה, והוא לא כזה קטן כמו שאתה חושב תאמין לי.

"ולמה הפרצוץ שלך אדום?...."שאל טום בתמימות.

"נטלי את עשית לו את זה?" שאל טום וצחק כאילו אין מחר.

"מצחיק" אמר ביל וכיפכף את טום.

"טוב תכירו, ביל נטלי- זאתי סשה , סשה- ביל, נטלי" הכיר בנינו טום.

"טוב ביל אתה יכול לבוא שנייה, אני צריך לספר לך כמה דברים" אמר טום וקרץ לעברה של סשה בלי ששמה לב.

ביל וטום הלכו להם ונשארנו רק אני וסשה.

"אז את וביל..ביחד"? שאלה.

"כן"עניתי.

"ומה קורה איתך ועם טום?, את מעריצה?" שאלתי.

"הייתי מעריצה- הערצתי אותם משהו כמו שנתיים וקצת ואבל לאט לאט התבגרתי ולא היה לי זמן, ועכשיו בכלל לא- שלא תביני אותי לא נכון, אני אוהבת את המוזיקה שלהם אבל לא יותר מזה." אמרה.

"ועם טום כרגיל, כמו שקורה לו עם כל אחת, נפגשים ועוברים למיטה.

אבל האמת, הוא שונה ממה שפעם דמיינתי אותו, הוא מכבד וכל כך חמוד, זה כבר לא נראה סטוץ של לילה אחרת לא הייתי פה, אבל זה גם לא נראה יותר מזה.

"הכי חשוב שלא תפתחי צפיות.....זה לא הבנאדם הנכון לפתח לגביו צפיות" אמרתי אליה.

היא חייכה אליי " כנראה שלא".....

אבל רק לפי העיניים שלה ראו שהיא מצפה שיקרה מזה משהו....

אחרי רבע שעה בערך חזרו ביל וטום מצחקקים להם- כל אחד עם שתי כוסות קוקטייל ביד, ביל הביא לי ולו וטום לו ולסשה.

הלכנו לג'קוזי הפנימי.

היינו שם רק    ארבעתו, בלי אף אחד אחר.

"מחר חוזרים.." אמר טום אחרי כמה דקות של שתיקה.

"כן, החופשה הזאתי עברה ממש מהר.." הוסיף ביל.

צילצול טלפון שבר את השתיקה ששררה לה.

סשה יצאה מהג'קוזי וענתה לפלאפון.

היא חזרה כולה אדומה ומבואסת......." קרה משהו"?? שאל ביל.

"לא כלום" ענתה סשה.

"בטוח שאת לא רוצה לשתף אותנו"?? שאל ביל.

"לא סתם, בארץ שלי יש שביתה"....."כמה מתאים לישראל" לחשה- אני בנתיים לא יכולה לחזור הביתה כי אין טיסות יוצאות או נכנסות.

"את מישראל?" שאלתי מתעלמת מהנוסע העיקרי.

"כן, גרמניה שחייה בישראל- למה?".

"סתם....גם אני במקור מישראל!"

"תבואי לגור אצלינו" טום אמר בלי כל קשר לשיחה שהתחילה ביני לבין סשה.

סשה חייכה כחושבת שטום התלוצץ, אבל היא ראתה ששלושתינו הסתכלנו עליה במבט רציני.

"אתה רציני?" שאלה.

"כן למה לא?....."

"אבל תקשיב אני ממש לא יודעת כמה זמן השביתה תימשך" אמרה.

"לא נורא, תשארי אצלינו כמה שאת צריכה ושתיגמר השביתה תחזרי הביתה!" אמר טום.

סשה קפצה עליו וחיבקה אותו, היא לא הפסיקה להודות לנו.

למחרת בבוקר קמנו כולנו במצב- רוח טוב לומרות העובדה שהחופשה ניגמרה.

אחרי חופשה חלומית חזרנו הביתה!

איך שהגענו לבית כל אחד הלך לישון אחרי הרבה זמן שלא ישן מספיק.

אני וביל נכנסנו למיטה ושכבנו זה לצד זה בכפיות.

"ביל, מה יהיה במסע ההופעות שלכם?" שאלתי.

"מאיזה בחינה?"

"אתה רוצה להגיד שאנחנו לא הוכים להתראות 3 חודשים?!?"

"תקשיבי אני לא יודע, מאז ומתמיד היה לנו מאין חוק כזה שלא מכניסים עוד אנשים לאוטובוס שלנו.."

"אני עוד אנשים?" שאלתי.

"לא!" אמר ביל ונישק אותי, "אני ישתדל לשכנע את ההפקה אבל את חייבת להבין שזה לא תלוי בי".

חייכתי אליו וחזרנו לכפיות.

למחרת בבוקר קמתי וביל לא היה לידי.

התחלתי ללכת במסדרון בבית ונעצרתי כששמעתי א טום וביל מתווכחים בתוך אחד החדרים.

"תקשיב היא באמת אחלה בן- אדם אבל זה לא קשור עכשיו......אין מקום"

"חד- פעמי, טום תבין זה 3 חודשים בלי לראות אותה"

"אני לא יודע מה להגיד לך" אמר טום..

חזרתי לחדר של ביל ונשכבתי על המיטה.

אני עד כדי כך מפריעה לטום?! חשבתי לעצמי.

ביל נכנס לחדר באותו הרגע.

"את ערה?" שאל

"נחש.." עניתי לו.

הוא קפץ עלי והתחיל לחבק ולנשק אותי.

"בוקר טוב!!" אמר.

"ביל עצור שנייה", הפסקתי אותו.

"מה בקשר לסיבוב ההופעות- מה הוחלט?"

"אממ, טוב אז ככה..."

בקרוב עיצוב חדש =]

* ספויילרים למנויים

תגיבו 3>