טוקיו הוטל

בגלל שאני במצב רוח טוב היום שמתי פרק... תהנו ותגיבו ;)

פרק 8:

גוסטבבבבבבבב?? קרא בפליאה ביל בעוד טום חוזר ואומר: "כמה פעמים אמרנו לך ולגיאורג לא להכנס מהמרפסת??"

"מה הקשר גיאורג עכשיו"? שאל גוסטב.

"אין קשר.....פשוט תבואו ותדפקו בדלת!"

אני וביל הסתכלנו אחד על השני והתחלנו לצחוק =]

"מה אתם עומדים שם וצוחקים כמו זוג ג'ירפות?" התעצבן טום!!

"אהה כן גם גיאורג צריך להגיע אז תודיעו לו ש..." אמר גוסטב בעוד גיאורג נכנס מפתח המרפסת.

"שלום לכולם" נעמד וחייך!

הסתכלנו כולנו על גיאורג, כאילו ציפינו שהוא ידע לבוא מהדלת ולא מהמרפסת כבדרך- כלל.

אחר כך כל אחד הלך לעיסוקיו.

"תקשיב חשבתי אולי נצא מחר למסעדה או משהו...בא לך?"

ביל עשה את עצמו כשלא מקשיב...

"ביל אתה רוצה לצאת למסעדה??" חזרתי ושאלתי.

"אממ....אני..אני לא יכול" גמגם.

"למה"?

"כי.....זה נו....אממ" חשב.

"בסדר הבנתי לבד, פשוט לא בא לך"....אמרתי ועזבתי את החדר, ביל בא אחרי.

"לא זה לא זה....פשוט מחר בבוקר אנחנו בהקלטות בסטודיו עד שעות הצהריים" אמר.

"אהה...אוקיי, אז אפשר לצאת בערב"......הצעתי.

"אני בטח יהיה עייף מההקלטות שימשכו כל היום, אני מעדיף שנדחה את זה ליום אחר"אמר.

"אבל..." התחלתי להגיד.

"תשמעי אני לא יכול מחר, בבקשה אל תלחצי עלי" אמר וחזר לחדרו.

"אבל מחר יש לי יומולדת " אמרתי לעצמי בשקט.

המשך היום עבר כרגיל, חוץ מזה שלביל לא היה זמן אליי.

הוא כל היום היה עסוק בטלפונים ובעצמו.

חלף לו עוד יום, קמתי בבוקר והחלטתי שאני צריכה ללכת לדבר עם ביל.

"ביל...מה יש לך מימים האחרונים??...אתה לא שם לב אליי ולא מתייחס" אמרתי

"נטלי תקשיבי יש לי כל כך הרבה עבודה על הראש אז אני לחוץ, מצטער" אמר בעודו לוגם מבקבוק הקולה שהחזיק בידו.

"אוף, לא משנה.." אמרתי ויצאתי מהבית.

"נטלי חכי"קרא אחרי ביל אבל אני המשכתי ללכת.

הלכתי לבר ישבתי שם הייתי לבד ופשוט לא עשיתי כלום.

הוא פשוט לא זכר את היומולדת שלי חשבתי לעצמי, ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא נורא, אבל לא השתכנעתי.

פתאום הרגשתי מוזר כאילו משהו חסר.......הכל חזר  אליי בבום אחד גדול.

זה היה הבר שאני וביל נפגשנו בו לראשונה, נזכרתי בהכל בהכל!!!

נזכרתי ש.......ביל בגד בי??

מה אבל הוא אמר שזה היה לפני הרבה זמן ו.....אני לא מאמינה, הוא פשוט לא רצה שאני יזכר.

שוב פעם זה קורה לי, אותו כאב, מההתחלה.

נסעתי לבית, הרגשתי מרחפת,   כמעט עשיתי תאונה.

הלכתי בשביל הבית וצלצלתי בדלת, אף אחד לא ענה או פתח.

הוצאתי את המפתח מתיקי ופתחתי את הבית..............הפתעה!!!

בתוך הבית עמד בית עם עוגה ענקית לידו טום גיאורג וגוסטב, מצידו השני השכנים שגרים בבית ממול וגם אנדרס שעוד לא יצא לי להכיר אותו לעומק עמד שם.

ביל עמד מולי, מחייך את חיוכו התמים והכובש, חיוך של ילד קטן, אבל הוא לא יודע שאני, אני יודעת.

הוא התקרב אליי לאט לאט עם העוגה בידיו.

"יפה שלי, אני מצטער שהייתי מגעיל, רציתי שיהיה לך היומולדת הכי טוב בעולם!!!!!!!!".

עמדתי מולו, לא ידעתי מה לעשות.

לקחתי את העוגה ותקעתי אותה בפניו של ביל, בלי לחשוב יותר מדי.

"מה את עושהההה"??? אמר ביל בתדהמה בעודו מנקה את פניו עם הידים.

לא ידעתי מה להגיד, פשוט רצתי בוכה אל החדר שלי ושל ביל והסתגרתי שם.

"נטלי תפתחי כבר!!" צעעעק ביל כשהוא דופק על הדלת.

"נטלי מה קורה לך??" דפק על הדלת.

פתחתי את הדלת ונעמדתי מולו אדומה.

"ביל נזכרתי, נזכרתי בהכל"!

"נו זה מעולה מה קורה לך? אמר.

"מעולה?....מעולה?....איך יכולה??" אמרתי בעודי מרביצה לו בחזה, אבל הוא מרגיע אותי ומחבק.

"נטלי, זה נכון, אני לא ישקר, אבל זה עבר...אני שיקרתי לך כי הייתי אדיוט, לא הייתי מחכה לך יומיים שלמים בבית- חולים כדי שתתעוררי עם הייתה לי מישהי אחרת.

עמדתי והסתכלתי לתוך עיניו התמימות וסגרתי את הדלת אחרי רגע קט.

נעלתי את החדר והלכתי לישון.

בבןקר התעוררתי ושמעתי זימזומים, פתחתי את הדלת וראיתי את ביל וטום יושבים ליד הדלת וטום התחיל לנגן משהו בגיטרה שלו.

ביל התחיל לשיר לי שיר, הוא היה כל כך יפה:

"אני לא אני כשאת לא איתי. אני לבד ומה שממני נשאר אני לא רוצה להיות בחוץ השמיים עקומים ועל הקיר טלוי מכתב הפרידה שלך. אני לא אני כשאת לא איתי, אני כבר לא קיים."

לפני שהוא סיים לשיר את השיר הלכתי אליו וחיבקתי אותו.

אם עוד הפעם תעשה לי משהו כזה אני הורגת אותך, ואל תשקר לי יותר בחיים שלך אמרתי ונישקתי אותו.

אני לא ישקר, אני הייתי כל כך מפגר!!

מה לעשות, אני פשוט לא יכולה בלעדיו, אני אולי חלשה אבל אני אוהבת אותו.

"אהה רגע והשיר...הוא של הלהקה?" שאלתי.

"כן...זה שיר חדש, אנחנו עוד עובדים עליו אמר ביל.

"ואיך קוראים לו?"שאלתי.

"ich bin nicht ich" אמר בגאווה, חייך וחיבק אותי.

"טוב....אתמול לא יצא לי בסוף לתת לך את המתנה שלי" **אהמ אהמ** אמר.

"אהה...כן סורי על זה" אמרתי.

"חח, זה בסדר היום תקבלי אותה" אמר.

"אוקיי..." חייכתי בסקרנות.

"טוב....אז תתחילי לארוז" אמר.

"מה?....לאר...לארוז לאן?" חקרתי בעודי מבינה לאט לאט.

"החלטתי כמתנה ליומולדת שלך לקנות לי ולך כרטיסים לאיים המלדיבים!!"אמר בהתלהבות.

"מה?....חח ביל אתה רציני??" שאלתי

"טוב מחר אנחנו טסים אין לך זמן לכי תארזי" אמר.

באותו הרגע קפצתי עליו וחיבקתי אותו כל כך חזק עד שנפלנו שנינו לריצפה.

"אתה יודע כמה אני אוהבת אותך?" אמרתי לו, כי לא חיכיתי לתשובה, ידעתי שהוא יודע.

"אני יודע" אמר ונישק אותי.

קמנו שנינו מהריצפה והלכנו כל אחד לארוז את התיק שלו.

למחרת בבוקר ביל העיר אותי ב- 11 בבוקר כדי שנספיק לטיסה שלנו.

"את יודעת שגם טום בא איתנו כן..?" שאל.

"אני יודעת "עניתי לו.

"אבל את תדאגי הוא לא יפריע לנ...." כאן הפסקתי אותו.

"אין לי בעיה עם זה שטום בא" הבהרתי את עצמי!

"מעולה" ביל נראה מרוצה.

-

"ביל בוא כבר אנחנו נאחר לטיסה" צעקתי מלמטה.

"עוד רגע" ענה לי.

"אבל אין לנו את הרגע הזה"אמרתי.

"אני בא אני בא" אמר בעודו יורד במדרגות אוחז במחליק השיער, מגלגל את החוט שלו ודוחף למזוודה.

הגענו לשדה- התעופה ועלינו על הטיסה בדקה ה-90, הטיסה עברה מהר והגענו לאיים.

"אחח החופש" אמר טום כשהוא צועד לכיוון החדרים שלנו.

נכנסנו לחדר וביל וטום ישר עלו על בגד- ים.

"יאללה נטלי את באה איתנו לים?" שאל ביל.

"אממ....כן לכו אני יתארגן וכבר יבוא" אמרתי.

"טוב אנחנו מחכים לך שם" אמרו כשהם מתקדמים לכיוון הדלת.

לבשתי את הבגיד ים שלי וקחתי מגבת ויצמאתי כמה דקות אחריהם.

כשהגעתי הם כבר היו בתוך המים  הצלולים.

נכנסתי לאט לאט לתוך המים החמימים.

אחרתי שהיינו בים משהו כמו שעה יצאנו להתייבש על החוף.

הפעם ישבנו בצל ושתינו קוקטיילים בלי הפסקה.

"אין, אין על איים" אמר עם מבט חולמני.

דיברנו שם ללא הפסקה, מזמינים קוקטייל ועוד קוקטייל.

השמש החלה לרדת והשמים נצבעו בצבעים של כחול וורוד.

"נראה לי שניכנס לחדר" הציע ביל.

"אני גם חושבת שהגיע הזמן" הוספתי.

קמנו מהחול והתחלנו להתקדם לכיוון החדרים.

"נראה לי שאני בכל זאת ישאר פה" אמר טום בקול תחמני בעודו מסתכל על הבחורה שעברה ממש לידנו.

ביל רק גילגל עיניים והמשיך ללכת.

"אז הלילה החדר רק שלנו" אמר ביל עם חיוך תחמני גם כן.

"רק שלנו"הוספתי עם גבות והתחלתי להתקרב אליו.

"רק רגע"אמר בפתאומיות והלך לכבות את האורות הגדולים.

הוא התקרב אליי והתחיל לנשק אותי.

"אההההההההה" שמענו את צעקתו של טום מבחוץ.

* ספויילרים למנויים