טוקיו הוטל

פרק 7:

הבחור המשיך לתקוע בי מבט מוזר.

"מי אתה"?? שאלתי.

"אני אף אחד..." ענה, הסתובב והלך הרגשתי מבולבלת, לא זכרתי איך הגעתי לכאן.

אמא שלי אבא שלי ואחותי הגיעו לבקר אותי בבית- החולים.

"מה קרה לי בדיוק" שאלתי אותם.

"עיקמת את הרגל והראש שלך פגע בחוזקה בשפיץ של שולחן, הפגיעה הייתה יותר חמורה ממה שחשבנו" אמר אבא שלי.

הסתכלתי אליו  במבט מפוחד ומודאג במקצת.

"אבל עכשיו הכל בסדר, אם היום הזה יעבור חלק מחר כבר תשתחררי" הוסיפה אמא.

"פגשת כבר את ביל??"שאלה אחותי בהתלהבות..."הוא כל כך דאג לך וישב כאן איתך עד שהתעוררת"!!

"אממ.....מי זה ביל?..הבחור עם הרעמה??"

"את לא זוכרת את ביל, הוא היה החבר שלך" אמרה אמא.

הרופא שעמד לידם בשקט התפרץ לשיחה ואמר לי שיכול להיות שחלק מזיכרוני אבד.

"רגע...ביל יודע שאת לא זוכרת אותוו?????" שאלה אחותי שוב.

"הוא יודע" אמרתי.

"מסכן, אני לא רוצה לחשוב מה עובר עליו עכשיו, כל כך אהבתם".

באותו הרגע נכנס ביל לחדר.

"נשאיר אותכם לבד" אמר אבא.

נטלי:"אני מצטערת אבל אני לא.." 

ביל :" את לא זוכרת אותי."

הסתכלתי עליו, לא היה לי מה להגיד לו.

ביל:" את לא זוכרת כלום, אפילו לא רגע אחד שלנו?"

נטלי: " לא....בעצם אני זוכרת רק שרבנו, אני לא יודעת מתי ולמה, אבל זה מה שאני זוכרת......."

ראיתי שביל משתדל לא לבכות.

ביל: "אהה זה"...

נטלי: "למה רבנו?"

ביל:" אממ....אני לא זוכר, זה היה לפני הרבה זמן, מה שבטוח שמאז השלמנו"..

נטלי:" אמ..אני ממש ממש עייפה, אכפת לך שנמשיך את השיחה הזאת בבוקר"?? שאלתי.

ביל: " אוקיי, אבל.....זה בסדר שאני ישאר לישון פה על המיטה לידך"?

נטלי: " אין לי בעיה, לילה טוב"

ביל: " לילה טוב !"

_________________________________

למחרת בבוקר השתחררתי הביתה.

כשהגעתי לבית גיליתי שגם אותו אני לא כל כך זוכרת, אבל אני חושבת שלפחות בו לא פגעתי.

קראתי לביל, ביקשתי ממנו שיספר לי קצת עלינו.

ביל: "אם לסכם לך את זה במשפט- כי אם לא יש לי יותר מדי מה להגיד אז- הייתה לנו אהבה ממבט ראשון"

נטלי: "למה למה אני לא זוכרת, מה אני יכולה לעשות שיזכיר לי??"

ביל: " אולי את זה..."

ביל התקרב אליי והתחיל לנשק אותי בעדינות.

בהתחלה זו הייתי נשיקה הססנית, אבל אחרי כמה שניות זו הפכה להיות נשיקה ארוכה וסוחפת.

פתאום הרגשתי שאני מכירה את הבנאדם, לא נזכרתי בו, אבל כנראה שהתשוקה שבנשיקות שלנו עדיין נשארה.

השיחה שאחריה כבר זרמה לכל מני כיוונים שונים:

"אתה רוצה שהגיד לי שאני עדיין גרה עם ההורים??" שאלתי.

ביל צחק.."לא לא, את בכלל גרה בגרמניה, כרגע את מתגוררת בבית שלי"

הרדיו היה פתוח ושירים התנגנו ברקע.

פתאום השמיעו את השיר "monsoon"

"מונסון מונסון!!! נזכרתי יש לך להקה!!....נכון"??

"כן!!......טוקיו הוטל" השיב ביל.

ביל שוב התקרב אליי ושוב נישק אותי הוא השכיב אותי על המיטה והתחיל להוריד לי את החולצה.

"דיי, ביל דיי!"......אמרתי.

"שיטט....וואיי אני כל כך מצטער אני רגיל שאני לא..... זר בישבילך" אמר ויצא למרפסת.

הסתכלתי עליו, נתתי לו קצת זמן להיות עם עצמו.

הוא בנאדם טוב,  אמרתי לעצמי, אני מבינה מה עשיתי איתו.....היה נחמד אם גם הייתי זוכרת.

לאחר כ-5 דקות נכנס ביל חזרה לחדר.

"שכחתי להגיד לך....מחר בבוקר יוצאת הטיסה שלי חזרה לגרמניה.

 ארזתי כבר שלשום, לפני שהתעוררת.....עוד שלוש שעות אני צריך להיות בשדה- התעופה.

בנתיים חשבתי לקפוץ לבקר חבר שגר כאן כבר הרבה זמן, וככה גם הרבה זמן לא ראיתי, לא משנה....בקיצור, היה נעים להכיר אותך" אמר.

העיניים שלו היו כל כך עצובות.

"אני באה איתך" אמרתי כעבור כמה דקות של שתיקה.

"מה??" שאל ביל מופתע.

"אני רוצה לבוא איתך......כאילו אם אתה לא רוצה אז לא צריך..."אמרתי.

ביל חייך חיוך ענק וחיבק אותי חזק חזק.

"אתה מוחץ אותי ביל" אמרתי =]

"אני כל כך שמח, אולי אחרי הכל את אפילו תיזכרי!!"אמר בתמימות.

"אני מקווה" השבתי.

"טוב אז אני יילך לחבר שלי, את תארזי וניפגש עוד שלוש שעות בשדה התעופה!!"אמר.

שלושת השעות עברו, ובמהרה מצאתי את עצמי מחכה לביל בשדה התעופה.

ביל הגיע כעבור כמה דקות והלכנו לדיוטי- פרי.

ביל קנה לי בושם, קנינו שוקולדים ולא הפסקנו לצחוק יחד.

משם כבר עלינו למטוס וטסנו לגרמניה.

_____________________________________

"טומאססססססס" ביל קרא בשמחה.

טום ירד במורד המדרגות במהירות כדי לקבל את פנינו.

"נטלי התגעגעתי" אמר טום בקול חמוד.

"מי זה"?? שאלתי את ביל.

"כבר הספקת לשכוח אותייייייי"????? טום נראה נעלב!

"סיפור ארוך סיפור ארוך" אמר ביל.

"ואני מקווה שיש לו סיבה טובה" אמר טום חצי בהתלוצצות.

"נטלי את באה לבריכה??....מתחשק לי עכשיו אחרי הטיסה"!!

"עכשיו??"שאלתי.

ביל לקח את ידי ומשך אותי לכיוון הבריכה הפרטית שהייתה לבית.

לבשתי את הבגד ים האדום שלי ונכנסתי רגל רגל לבריכה.

ביל לבש בגד ים לבן עם פרחים כחולים ובלי להסס קפץ ראש לבריכה.

המים היו חמימים, אני וביל התחלנו להשפריץ אחד על השני ממש כמו ילדים קטנים.

"חכי פה, אני הולך להביא לנו שמפניה"!! מאר ביל ויצא מהבריכה.

בנתיים נשארתי לבדי בבריכה.......נכנסתי עם כל גופי לתוך המים, צללתי.

בזמן שהייתי במים פתאום היו לי מן הבזקים מוזרים, הבזקים של זיכרון.

נזכרתי בפגישה הראשונה שלי עם ביל, בבר.

איך המלצר שפך עליי את תכולת הכוסות וביל השאיל לי חולצה.

הוא היה כזה חמוד!

כל כך שמחתי!! סוף סוף ניזכרתי במשהו שקשור אליי ואל ביל!

"חזרתי" צעק ביל בעודו אוחז בבקבוק שמפניע ושני גביעי זכוכית.

יצאתי מהבריכה והתיישבננו שנינו על כיסא הבריכה שהיה בחוץ.

"ניזכרתי בפגישה הראשונה שלנו"אמרתי לו.

"נזכרת???????????...אני כל כך שמח!!....."לחיי הזיכרון שלך"**צחק** והרים את כוס השמפניה שלו.

"לחיי הזיכרון שלי" החזרתי לו חיוך.

פתאום הגיע איזה גל קור, ביל עטף אותי בזרועותיו....הסתכלתי עליו ונישקתי אותו.

"כדי שניכנס, נהיה עוד יותר קר" אמרתי בעודי קמה.

כשנכנסנו הביתה טום קרא לנו לבוא לאכול מהספגטי שהוא הכין.

ישבנו לאכול אני, ביל, טום וגיאורג.

את גיאורג עוד לא הכרתי, בלי קשר לאיבוד הזיכרון, אך ביל ישר עשה בנינו הכירות.

"נטלי תכירי- גיאורג, גיאורג תכיר- נטלי"

"נעים מאוד" אמר גיאורג עם חיוך בוגר על הפנים.

הארוחה הסתיימה וכל אחד פנה לעיסוקיו.

גיאורג הלך לבית שלו, טום ישב וצפה בסרט, ביל נכנס להתקלח ואני נשארתי לבד.

הלכתי למחשב לראות מה חדש, רציתי לראות אם שלחו לי אימייל חדש.....

אבל הסיסמה, שכחתי את הסיסמה.

עצמתי עיניים וניסיתי לחשוב, מה יכולה להיות הסיסמה?!, אבל לא ניזכרתי בכלום.

"איזה כיף זה מקלחת טובה ביום כזה"! ביל יצא מרוצה מהמקלחת.

קול חזק נשמע פתאום, קול של התנפצות.

"טום, הכל בסדר שם"?? צעק ביל.

"כן כן, זה רק כוב שנישברה" ענה לו מיד טום.

אני וביל ירדנו וראינו את טום מנקה את שברי הכוס.

"כל הכבוד טום, ככה אני אוהב אותך" **צוחק** אמר ביל.

"מצחיק מאוד" ענה טום מיואש למצוא עוד שבר ועוד שבר.

קול חזק נשמע שוב ברקע, שוב פעם קול של משהו שנשבר.

אני טום וביל הסתכלנו אחד על השני, לא היה אף אחד אחר בבית.

טום ישר רץ לראות מה קורה.

שמענו אותו מתחיל לצעוק על מישהו, לא שמענו בדיוק מה הלך שם.

עלינו בריצה לראות מה קרה...

תגיבו חמודיזות =]