טוקיו הוטל

פרק 5:

ישבתי והסתכלתי בהודעה...פשוט ככה!!

ולא קראתי אותה, יותר נכון בהיתי בה....זאת הייתה הודעת תמונה.

כמובן שההודעה הייתה מביל....

המשכתי לבהות באותה התמונה שוב ושוב מתקשה לעכל....בתמונה ראו את ביל ( לצערי בברור) מתנשק עם איזה בלונדה אחת והידיים שלו בחצאית שלה =/

על התמונה היה תאריך, התאריך של היום.

הייתי בהלם מאותו רגע מפני להבין, רק חשבתי לעצמי....למה ביל שלח לי את התמונה הזאת?! אולי הוא מנסה להגיד לי משהו.

יצאתי החוצה והתחלתי להסתובב ברחוב.....לא ידעתי לאן אני הולכת, פשוט הלכתי.

לאט לאט, ככול שהתרחקתי יותר מביתי הדמעות החלו לעלות.

התחלתי לבכות כל כך, נפגעתי מהתמונה הזאת כמו שבחיים לא נפגעתי.

התיישבתי על איזה ספסל שהיה לידי, אותו רחוב היה שומם, בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו, שקט.

בעיקרון אני וביל לא ממש ביחד, לא דיברנו על זה, אבל איכשהו זה היה ברור לי שאנחנו כן בתחילת מערכת יחסים.אנחנו סוג של ביחד.

גל עצום של רגשות ומחשבות הציף אותי.....

ובזכותו הגעתי לכמה החלטות:

* אני לא עונה למיילים של ביל, הוא פגע בי מספיק!!

* יכול להיות שפשוט הכי טוב לומרות הכל שאני ישאר בארץ ולא יחזור לגרמניה.

_ _ _

כשהגעתי הביתה הייתי כל כך עייפה, כל מה שרציתי זה פשוט להרדם, לנסות לשכוח מהכל ולשקוע בחלומות שלי.

באתי לכבות את המחשב וראיתי עוד הודעה מביל.

נטלי אל תפתחי את ההודעה...אל תפתחי, אמרתי לעצמי כמנסה לשכנע אותי לא לפתוח את ההודעה.

אבל הייתי חייבת.

 *הודעה 1 חדשה*

נטלי,

אני קצת מודאג, למה את לא עונה לי??....קרה משהו??

אני כל כך מתגעגע, מחכה לתשובה!!

ביל.

_ _ _

הייתי כל כך מבולבלת, קודם הוא שולח לי את ה...תמונה הזאת ואחר- כך הוא אומר לי שהוא מתגעגע ומודאג.

החלטתי לשים הכל בצד ולנסות להירדם......אבל לא הצלחתי.

שכבתי במיטה שחושך מוחלט ורק חשבתי על ביל.

למה הוא שלח לי את התמונה? האם הוא אוהב אותי כמו שאני אותו? האם כדי לי לשאול אותו מה לעזעזל התמונה הזאת באה להגיד לי?

פתאום הטלפון צילצל...מי זה יכול להיות בשעה 2:30 בלילה??????????????

"הלוו??" עניתי.

"נטלי תודה לאל!!..למה את לא עונה לי דאגתי"?.....זה היה קולו של ביל.

לא עניתי לו...פשוט השתתקתי, והקשבתי.

"נטלי"?? את שומעת אותי??

נטלי נטלי הלוו הלוו, פשוט לא עניתי לו!

"נטלי אני יודע שאת שם!! אני שומע את הנשימות שלך, קרה משהו, עשיתי משהו??" שאל.

באותו רגע ניתקתי את הטלפון בחוזקה, כמעט שברתי אותו, נכנסתי מתחת לשמיכה והתחלתי לבכות, שוב!

חשבתי וחשבתי, לומרות שבתוך תוכי ידעתי שאני לא יוכל להתעלם ממנו כל החיים.

החלטתי לכתוב לו מייל, יותר נכון לשלוח לו את התמונה שהוא שלח לי!!

**שלח** לחצתי, וכיביתי מיד את המחשב, פיחדתי לראות את התגובה שלו.

עבר לו יום, ועוד יום ולא הדלקתי את המחשב.

רק לאחר שבוע ימים החלטתי שזה הזמן לראות את תגובתו.

**אין הודעות חדשות**

לפני זה ביל היה שולח לי כל יום הודעה אחת או יותר!!

הבן זונה בגדד בי!! אין לו מה להגיד.

פתאום נשמע צילצול הפעמון.

אוחח תודה לאל.....הזמנתי את הפיצה הזאת לפני שעתיים,חשבתי לעצמי, בעודי בוכה כאילו אין מחר.

שנים שלא אכלתי פיצהה!!! דיכאון זה זמן טוב להתחיל מחדש =//

פתחתי את הדלת ואותה הכוס שהחזקתי ביד נפלה על הריצפה והתנפצה.

"ביל?!?!?!מה אתה עושה פהה?" שאלתי ובלי לחכות לתשובה התחלתי ללכת אל החדר שלי.

ביל תפס אותי ביד סובב אותי אליו ונישק אותי......" מה אתה חושב שאתה עושה"??צרחתי.

"תני לי להסביר!!" אמר.

"ביל....תמונה אחת כבר חסכה את כל 1000 המילים שאתה הולך להגיד לי, טוב במקרה שלך זה קצת(הרבה) יותר מ1000..." אמרתי והלכתי לחדר.

לאחר דקות חזרתי...הייתי חייבת לדעת מה קורה פה.

"אני שומעת.." אמרתי

"אוקיי אז ככה זה קרה"........................

תגיבו?! XDD