טוקיו הוטל

פרק 3:

לאחר כמה ימים מצאתי את עצמי שוב באותו המצב.

זאת הייתה הפסקה.

ישבנו בסטודיו, ביל טום ודיויד עבדו על שיר חדש.

פתאום צילצל הטלפון שלי...עניתי אבל לא היה אף אחד על הקו.

לאחר שתיי דקות שוב פעם צילצל הטלפון אבל שוב, לא היה אף אחד על הקו.

לאחר 10 דקות בערך קיבלתי S.M.S :

"ילדתי היקרה!!.....אני יעשה את זה קצר כי זה אס אם אס......לאבא יש שבוע הבא יומולדת ואנחנו רוצים שאת תחגגי אותה איתנו!!

החלטנו להפתיע אותך ושלחנו לך כרטיס טיסה!.....הטיסה היא מחר וסליחה על ההתראה המאוחרת!!

קראתי את  ה- SMS הזה שוב ושוב!!.....מצד אחד שמחתי, אחרי יותר מחצי שנה שלא ראיתי את הוריי ומשפחתי אני סוף סוף יראה אותם, אבל למה דווקא שמתחיל פרק כל כך טוב בחיי?!?!?!

הייתי מבולבלת.....

_ _ _

כשהגענו הביתה, לאחר כרבע שעה בא שליח דואר עם כרטיס הטיסה.

" מה זה?!" שאל ביל.

"כרטיס טיסה......."אמרתי

"נווו, עכשיו רציני"........"אני רצינית" אמרתי בתוקפנות!!

"אבל למה?!....קרה משהו?? שאל

" לא משהו רציני.....המשפחה שלי הפתיע אותי בכרטיס טיסה הזה......אני טסה מחר למשפחה שלי לכבוד היומולדת של אבי"!! אמרתי.

ביל הסתכל אליי במבט נעלב ויצא למרפסת.

טום שעמד ממש לידו יצא אחרי.

עליתי לחדר של ביל, נעמדתי ליד החלון הפתוח...הייתי צריכה לנשום קצת אוויר.

"לא פשוט.......וגם חשבתי שיהיה משהו רציני........המבט שלה..........מרגיש נפגע.....פרק טוב בחיים שלי" ** קורא מחשבות חשבתי לעצמי**

שמעתי חלק מהשיחה של ביל וטום, היא גרמה לי להרגיש יותר רע עם עצמי, בעיקר שהבנתי שביל עצבני עליי!!

מישהו עלה במדרגות...זה היה ביל שנכנס לחדר עצבני.

"ביל...זה יומולדת של אבא שלי אתה חייב להבין אותי...זה גם לא כזה ביג דיל!!" אני יחזור אמרתי.

ביל:"לא זה בסדר פשוט..."

אני:" פשוט מה??" שאלתי

ביל:"עכשיו בכנות....כשראיתי אותך, רק את המבט שלך ידעתי שהולך להיות פהה משהו.....ואת לא יכולה להגיד שלא היה לנו טוב בשבוע הזה שלנו, אני גם

יודע שאנחנו לא זוג אבל....אם את לא מרגישה כמוני פשוט תגידי ונגמור את זה כאן ועכשיו!!"

אני:" אני כןן מרגישה כמוך!! דרך אגב מייל יש לך??"

ביל לקח דף ועט ורשם את שלושת המיילים שלו.....

ביל:" קחי.....וכל יום תכתבי לי!! ואני גם לך.......אני מצטער שהייתי ככה, פשוט אני ממש לא טוב בפרידות"!!

קמתי אליו וחיבקתי אותו!!

"אנחנו לא נפרדים" אמרתי.....

_ _ _

למחרת בבוקר התעוררתי וביל לא היה במיטה.

ניצלתי את הבוקר כדי לארוז את המזוודות.

ממש כמה רגעים לפני שסיימתי לארוז נכנס ביל לחדר אוחז משהו בידיו.

"בוקר טוב" אמר.

"בוקר טוב, מה יש לך ביד"? שאלתי בחשדנות.

"זה בשבילך" אמר והביא לי מתנה.

"ממ... מעניין" אמרתי בעודי פותחת את המתנה בזהירות.

"מצלמת אינטרנט!!" הכריז ביל כשגמרתי לפצוח את נייר העטיפה.

"כדי שנוכל לראות אחד את השני תמיד". הוסיף

"תודה!!" אמרתי בהתלהבות.

המונית כבר צפרה מלמטה, מסמנת לי לרדת.

אני וביל ירדנו, הוא עזר לי להוריד את המזוודות וליווה אותי במונית עד לשדה- התעופה.

"הגענו" הכריז הנהגג!!"

ביל יצא מהאוטו ועזר לי גם ממנו להוציא את המזוודות.

נעמדנו אחד מול השני.

ביל נישק ואותי, ואמר" אני מחכה לך"

חייכתי אליו.....קריאה אחרונה לטיסה שלי נשמעה ברקע.

התרחקתי מביל בעודי הולכת אל תוך שדה- התעופה.

הוא נישאר עומד ליד המונית ומסתכל עליי מתרחקת.

לשחזר את הפרק לא ממש הצלחתי...לא נורא!!

תגיבו?! ^_^