"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

יש אנשים שאני לא מצליחה לסבול, לא חשוב איזה זמן ביום אני אראה. ויש את הבני-אדם שעם כל האהבה שלי אלייהם,אני פשוט רוצה שהם יפגעו. שאנשים אחרים יפגעו בהם והם ישברו. ישברו כל-כך חזק עד שהם יהיו צריכים לחזור לקבל אותי חזרה. כמו שאני. אני מניחה שרק כך אני אזכה בהם מחדש,שהם איכשהו יתייחסו אליי שוב,כמו פעם. אני גם מניחה שהטפטוף המטומטם שירד היום בצהריים גרם לי להתגעגע לתקופות שונות. לאנשים ישנים. לתחושות מפגרות ולשירים.

התקופות עברו ממזמן ומה שנשאר זה השחור שהשאירה האש אחריי שהיא בערה כל-כך הרבה זמן. אני שונאת את המחשבה שחוזרת לי לראש כשאני חושבת על פעם. אם הפעם חושב עליי כמו שאני שקועה בו. כל מיניי תקופות פתאום קופצות לי לראש. את התקופה ביסודי שהיינו מביאים דיסקים בהפסקות ורוקדים על שולחנות,את התקופה שהיה לי את עמרי,שהיה הידיד הכי טוב שלי במשך כמה וכמה שנים. אני מניחה שבגללו עכשיו אין לי משהו שהוא "הכי" בשבילי. לא ידידה הכי טובה ולא ידיד הכי טוב. כלומר,היה לי.אבל הוא גם איכזב אותי.

ויש את התקופה שהכי עיצבה אותי כבן-אדם. הכי שינתה לי את החיים ואותה אני בחיים לא אשכח. שזאת התקופה שלי במדור. את כל התגובות החמות שהיו באותו חורף קפוא,וזה באמת אחד החורפים שאני לא אשכח. התקדמתי פלאים מבחינת כתיבה,מבחינת חברים.....הכרתי כל-כך המון. אחריי בערך שנה וחצי במדור גם היו את שני המפגשים שהייתי בהם. לראות את האנשים שמאחוריי המילים. זה היה מדהים. לחבק אותם,להרגיש קרובה אלייהם.

אני חושבת שזה טוב להתגעגע,קצת להזכר בכל הדברים שגרמו לנו לחייך,ואחר כך לבעוט בהם לעוד שנתיים מתחת למיטה. זה באמת עושה טוב בלב. עכשיו נשאר לעבור על תמונות ישנות,מכתבים,יצירות, ואני מוכנה לחלוטין לזרוק את זה לפינה מאובקת חדשה.

לפניי כמה ימים היה לנו יום גיבוש נחמדון,שבדרך כלל הוא מסתיים בכך שאחת כיתות הז' מנצחות וכולם ממורמרים הולכים הביתה.

הפעם? חשבתי שיהיה אותו הדבר. יש לי כיתה מסריחה עם ילדים דוחים כל אחד,ערסים וערס צעצוע,עוד כמה פחות וסתם אחת שנגררת מהצד. שתי וואנבי קשוחות ועוד אחת שפשוט אין לה אופי משלה.אז היא לוקחת לכולם את האופי. ובחייכם,כמה אפשר לסבול את זה? מתחילת היום,הערסים והפרחות נעלמו,משמע-הזדמנות מצויינת לגבש קצת את הכיתה. בהתחלה אני ועוד ידידה התחלנו מורל,למרבה הלא הפתעה בעליל,אף אחד לא זרם. ניסיתי לעשות את המשחק עם הג'מוס [מעגל,שרים,נהנה קדימה נהנה בפנים וכו'] ולמרבה הכן הפתעה-זרמו.משם זאת הסטוריה. התחילו עם המורל,שירים,המנונים,מצב רוח טוב.

בסוף הפעילות,הגענו למגרש להכרזת המנצחים,ואחת המדריכות התחילה לשיר איתנו וללמד אותנו שירים חדשים,היה ממש ממש כיף וט'4 ניסו להתחרות בנו. טוב, זה לא ממש הלך להם.

בין כה וכה,אחת הפרחות מהכיתה ניסתה להוריד לנו את המורל,ואני,בין כה וכה,שונאת אותה ואת העובדה שהיא מנסה להוריד לנו את המורל. היא התחילה לצעוק על ידידה שלי,וכולם התחילו לצרוח עלייה [זה מה שאני מדברת שאני אומרת על גיבוש! פרחה נגד כולם וכולם נגד הפרחה! :) ] אחריי זה היא קראה לי לצד,חשבתי רוצה לסיים עם זה יפה,ולא בעובדה שאני אפרק לה חצי פרצוף,אבל שתקתי,התחילה לצעוק עליי "למה מי את בכלל שתעשי עליי פוזות???" אז עניתי לה "למה מי את בכלל שתדברי אליי ככה?" היא ענתה לי את שמה המלא ובנוסף-כפרה,כפרה :)

כימעט לא יכלתי להחזיק את עצמי מלתת לה כאפה,ופשוט הלכתי. אה כן,ובסוף אנחנו ניצחנו. ארטיקים!

לכל בן אדם יש את החבר הטוב שלו שהוא יכול לספר לו הכל ותמיד ידע שהוא ישאר שם,לא משנה מה,לא? חייב להיות לפחות אחד,גם אם זאת הכרית,הבן אדם הזה או החפץ-קיימים. אי אפשר להחזיק הכל בפנים. אז מה שעשיתי בשבועיים האחרונים זה לשמור הכל בפנים,עד שלא יכולתי יותר והתפוצצתי. ניסיתי להתקרב חזרה להוא שמכנה את עצמו "הידיד" שלי. הוא עסק באנשים אחרים והוא לא ראה שאני באמת צריכה אותו. אתמול אמרתי לו,"היי שמע בן-אדם,אני לא צריכה אותך אל תוך הורידים שלי 24/7 אבל דווקא כשכן הייתי צריכה אותך,בחרת להעלם לי" והיי,הוא לא עיוור,הוא ראה כמה אני שותקת בבית ספר,הוא ראה שאני תקועה עם הראש בין הידיים כל היום עם אוזניות ומוזיקה שיכולה להעציב פילים. לפחות אותי,כי אני יודעת כמה השירים האלה חשובים לי.

כך או כך,ניסיתי כן לדבר איתו היום,לא לוותר עלייו כמו שהשאר ויתרו עליי,אבל הוא ויתר לפניי.אז מה יש לי לעשות? להמשיך להיות קרה אלייך שזה הדבר שאני הכי שונאת בעולם. למרות שבסופו של דבר אני אתן לך עוד צ'אנס,כי כמו שההוא אמר,אני סולחת לכולם. [ואני חייבת להפסיק לעשות את זה]. זה באמת פוגע בי יותר מידיי ואני באמת אמורה לשנוא 50% מהאנשים שאני בקשר איתם. אבל אני לא שונאת,לא מסוגלת לשנוא אותך על זה שעזבת אותי בזמן שהכי הייתי צריכה אותך. אני עדיין צריכה אותך,ואתה רואה את זה טוב מאוד,אתה סתם בוחר להתעלם.

דודה שלי ילדה,היא ילדה תאומות,אפילו כבר נתנה להן שמות. היא ודוד שלי סידרו את החדר בשבילן,רק חיכו שהן יגיעו. והינה,בחודש ה7 וחצי-8 אם אינני טועה,היא ילדה,שזה דיי סביר אצל תאומים,לפי מה שהבנתי. אחריי כמה ימים,אחת הבנות התחילה להראות אותות מצוקה,היה לה חור בקיבה ועוד כמה סיבוכים. כך וכך,הכניסו אותה לחדר ניתוח ו...איבדו אותה.

זה כל-כך כאב לי לשמוע את זה. ועוד דוד שלי נתן לה את השם האמצעי על שם סבתא רבא שלי,שהיה מאוד קשור אלייה.

הם חזקים,כל המשפחה חזקה ותומכת. קראו לה נועה. לשנייה קוראים יעל,שם נחמד :)

אז אני מניחה שיהיה לכם לילה טוב

ובין כל געגוע חייב להסתתר חיוך

זכרון של נשיקה אחרונה

זכרון של לילה ראשון

של חיבוקים בלתי נפסקים

והריחות.

אני מתגעגעת,מה אפשר לומר?

מתגעגעת לכל בן-אדם שאיי פעם יצא לי לאבד בגלל הטיפשות שלי.

♥

אני מתחילה להרגיש קצת [הרבה] יותר טוב משום-מה,כנראה בגלל השיחה עם שירע עודדה אותי בטירוף [תודה קטנטונת,את לא יודעת כמה את חשובה לי] .

אני מניחה שאני עוד איכשהו אוהבת אותך ומתגעגעת,אחריי כל מה שעבר,אבל הרבה פחות,גרמת לי להוריד בעיניי את הערך שלך בכל-כך הרבה רמות. אני חושבת,שאחריי אתמול,את תצאי לי מהראש הרבה יותר מהר. זה נותן לי תחושה של ציפייה למשהו חדש שיהיה טוב יותר ולא פגום,כמו כל מה שגרמת לי להרגיש או עשית לי,או כמה שפגעת בי.בחייך גם אל תשלחי סמס מפגר שיוציא אותך כל-כך אגואיסטית. זה מעצבן ומטריף אותי כבר,אני לא רוצה לשמוע ממך יותר,לא רוצה ואני רוצה שתביני את זה הכי מהר,שיכאב לי פחות. וכן,הפעם שיכאב לי פחות ולא לך,ממך לא אכפת לי,שיכאב לך. לי כבר כאב מספיק בגללך ולא מגיע עוד.

אז דיי,אני משחררת אותך עכשיו בתקווה שלא תחזרי,באמת שלא תחזרי. עם כמה שזה כואב לי [וזה כואב הרבה פחות מפעם] את פשוט יכולה לעוף לי מהמוח כבר.

אח אני מרגישה כל-כך הרבה יותר טוב,אני מצטערת אם הלחצתי אנשים עם המצח-רוח שלי היום,באמת הייתי בדאון ועכשיו יהיה רק אפ-אפ-אפ-אפ......לפחות אפשר לקוות,תמיד ישארו הקטעים שאני ארוץ בבכי לשירותים,אבל זה יהיה יותר קל הפעם :)

מחר יש יום-גיבוש עם השיכבה המסריחה והחמודה שלי,הולך להיות משעשע לראות את כל הפרחות אשכרה מזיזות את התחת לעבר פארק הגליל [דאמט,דווקא שם בחרו לעשות? :S ] בכל מקרה,יהיה טוב ונקווה שיהיה מאוד מאוד מצחיק שנוכל לרדת לכמה פרחות וערסים על החיים :)

שיהיה לכולכם לילה מקסים,אני הלילה סוף-סוף אצליח להרדם,לפחות יש לי תחושה.

ואל תשכחו לאהוב,לאהוב,לאהוב,לאהוב! זה הכי טוב שבעולם.