http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169"לא אכפת לי ליפול, כל עוד מישהו ירים את הנשק שלי וימשיך לירות." [ארנסטו צ'ה גווארה]heCopyright 2026 חצי_וחצי_אימפריה_XD. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/69/11/54/541169/misc/19396569.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=13591009<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: justify;">יער. גשם. גוף מושט אל ליבך ומוטל על האדמה הלחה הזועקת<BR>החוצה. דלת זכוכית. אדים. יד מושטת לראות את האמת, להזיע את עגלי הרע, לנקות את<BR>האדים מדלת. אני ממשיך ללכת, ורק גופי מתהלך על פני כדור-הארץ, נשמתי צצה החוצה<BR>מהזמן ולעולם לא תשוב בלי האהובה שנעלה לה מעבר לים. הגשם ממשיך לרדת בעוצמות שלא<BR>ראה האדם מבעודו בחיים, צלילי הלילה החלו רוחשים בין השיחים, אני מול עצמי ועם<BR>אנוכי, לבדי. כל העולם עצר ברגע שהלכת ממני. שעזבת את ידי ונתת לי להמשיך בדרכי אל<BR>בקתת היער האבודה בתוך יערות הגשם של ברזיל.</p><BR><p style="text-align: justify;">משפחה. אהבה. תחסרי לי, יקירה. ואבקש שגם תחסכי לי, וכי<BR>לא יכול לתת לי דבר מלבד הכנות האיומה שהותירה אותי מתקפל מגעגועים באמצע לילה של<BR>סיוטים כשכל מה שאני מרגיש שעוטף אותי זה הקור העז החודר דרך חולצתי הדקיקה ודרך<BR>ורידי המכונסים. הקור העז שהותיר אותי כאן, בלעדייך. </p><BR><p style="text-align: justify;">בוקר. שמש. ממשיך ללכת אל הבלתי אפשרי, אל האפשרי<BR>במקצת, רק לא אלייך, אהובה. אמשיך בדרכי האבודה, ללא קול חיים. בלעדייך להאחז<BR>כשאני צולל אל מעמקיי האוקיינוס העמוק והכחול שנצבע כמו ציפור חופשייה שלא נותנת<BR>לי לישון כל הלילה במסע הזה שאני מחפש בו את עצמי, אבל יותר מכך – מי אני עתיד<BR>להיות בלעדייך. איך אוכל להמשיך לתפעל את ברכיי כשהן אינן מונחות על רגלייך<BR>היציבות, שתשאי אותי למרחקים, ותקחי אותי הלאה, לשקיעה.</p><BR><p style="text-align: justify;">צרצרים. לילה. נותרת מאחור, זיכרון קטן אשאיר לי ממך,<BR>את אהבתינו הנצחית אשאיר למזכרת. לא ארצה לסור ממנה, אלך את כל היערות שמסביבי<BR>ואגיע אל הבקתה הקטנה שנבנתה עבורי. אצעד אל גורלי, יהיה אשר יהיה. אקבל אותו<BR>עליי. כפית אותו עליי. </p><BR><p style="text-align: justify;">גשם. בקתה. לב מדמם על רצפת הבקתה, לב שנשבר לרסיסים<BR>מרעם עצום שהותיר רק את יודעיו כיודעים אותו, כנזכרים בדבר הנכון, ומה זה לא נכון<BR>אם הוא האמיתי? מהו האדם היות הוא רק עם עצמו? לא כי הוא לבד? ובכלל, מי שמע על לב<BR>שנשבר. </p><BR><p style="text-align: justify;">מקלחת. בית. פותח את עיניי, מרגיש עוד את הנשימה<BR>האחרונה שלך על עורפי, כבר מתגעגע למגע ידייך המגששות אחריי באפלה. הרוצות אהבה,<BR>הנותנות חום. התנועה העוטפת שלך ששבתה לי את הרגש העצום מכל. </p><BR><p style="text-align: justify;">את. אני. בלי מחבר יותר, כל אחד סר לדרכו, כמיועד לכך,<BR>כמצופה מאיתנו. רק נשמתי עוד תוהה בערפל הלילה של הירוק עד בתוך הסבכים של האמזונס<BR>העתיק מכל, השקט.&nbsp;</p></div>Thu, 13 Dec 2012 15:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי_וחצי_אימפריה_XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=13591009http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541169&blog=13591009http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=13257277<div align="right" dir="rtl"><p>אני מניחה שיש לי יותר מידיי זמן לחשוב בגלל הקטע המסריח הזה של לדאוג לבת-זוג שלא עונה אחריי שהיא קצת שתתה. לדעתי זה הרבה. מעבר לשתים-שלוש בירות זה הרבה מידיי לטעמי. אז שלא נדבר על וודקה. ואז היא ישר מתרסקת למיטה ולא מעזה להניד עפעף ולגשת לפלאפון המזדיין ולענות.</p> <p>העיקר שאני אדאג לה. אה? כוסעמק איתן. איתכן.&nbsp;</p> <p>איך נתתי לעצמי להתאהב בה? לא רציתי את זה... עכשיו אני מתמרמרת בתוך עצמי על זה שהיא ישנה ולא עונה לי בארבע לפנות בוקר למרות שזה הגיוני. היא צריכה לישון. ואני אמשיך להאכיל את עצמי בסרטים שאני אראה מחר תמונות שלה עם מישהי אחרת. זה אפילו לא הגיוני, אני סומכת עלייה במאה אחוז. אז איך היא לעזאזל גרמה לי לדאוג לה? על מה יש לי להתעצבן שהיא לי ענתה לסמס שלי כשהיא הייתה עם חברים? לאיזה בת-זוג נהפכתי?</p> <p>לא רוצה להיות עוטפת מידיי, ואני לא עושה את זה. אבל אוף, תשארי פה. תשארי שלי, במקום הכי מגן, בטוח ואמיתי שיש. שאפשר. טוב, אולי בשבילי.</p> <p>אתמול היה לנו כ"כ מדהים, לשבת להסתלבט כל היום על החוף... לשחק, סליחה - לנסות לשחק מטקות.&nbsp;</p> <p>מה יש לי לדאוג כבר? למה אני מכריחה את עצמי לכעוס עלייך? כי לא קיבלתי קצת פאקינג את התשומת לב שאני צריכה ממך? </p> <p>אני חתיכת מטומטמת. את מדהימה ואני אוהבת אותך. ואת תמיד כאן. מותר לך להתפרק לפעמים.</p> <p>אני הבעייתית שלא סובלת ששותים. לפחות לא כשאת רחוקה ממני... שאני לא יכולה להנות ביחד איתך. כשאת בארון.</p> <p>אוווווווווווווווווווווווווווווווווח</p> <p>דיי אני מתחרפנת בלעדייך........ תבואי כבר.... תתעוררי מהסמסים המזדיינים תעני לשיחה אחת תני לי לשמוע אותך מסטולה מהתחת ואוהבת אותי</p> <p>תני לי חבל! <img title="אוף" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-oof.gif" border="0" alt="אוף" />&nbsp;</p></div>Sat, 12 May 2012 03:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי_וחצי_אימפריה_XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=13257277http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541169&blog=13257277http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12578116<div align="right" dir="rtl">המבט שהצליח להכשיל אותי להסכים לך לאסור אותי באזיקים למיטה. כבול מולך וחשוף לציפורנייך שיחשפו בשר עור חי ממני. השפתיים שהחביאו שיניים צמאות לדם אנוש שרצה לעקור את ליבי ממני. אך נפלה בחקיך טעות יקירה, את ליבי נתתי לך במיטה בפעם הראשונה. ברגע הראשון שהצלחת לכבוש אותי עם הריח המשכר של הלימון שנדף ממך. בתערובת מיוחדת שגרם לי לרצות לקפוץ על גבך ולעקור את שכבת העור בעזרת אנחות וגניחות שלעולם לא הצלחתי להוציא מפי לולא היית את בין הרגליים שלי. <BR>את משחקת בי כמו שהלבנה מתחבאת מהשמש בזמן ליקויי, נראית לעין אך רחוקה ממגע אנוש, לא מצליח להתקרב בכדיי להשחית את גופך בשיערותיי המזדקרות כשרוח סתיו ראשונה עוברת דרך חלון האוהבים שלנו. כשעוד ניתן לראות את השמש מבצבצת מבין העננים ביום הראשון, קורעת ושורפת את העור שעוד בקושי נשאר לי אחריי הלילה האחרון שלנו יחדיו. מנסה להסתכל לי עמוק לנשמה, זאת שהצלחת בשיא אצילותיך לשבור לרסיסים דקים של אמונה מטופשת באדם. בטבע האנושי. שלא ניתן לסמוך על אף-לא רגע ממנו. <BR>וקולך הרך לעולם לא יחדור שוב למוחי הצלול מיין, לאחר שהצלחת לשגע את הרגש המעט אמיתי שעוד נותר בי וּכשיעלם הרגש, לעולם לא אוכל להצליח לחוות את דמותך בראשי כמו שעשינו מקודם. כמו השיחות הצלולות שלנו אל תוך הר געש של אוהבים. של שנאה ותקווה שאולי יום אחד את עוד תצליחי לשוב אליי מזרועותיה של אחרת. <BR>זרועות מחממות, שתרגישי בטוחה בהן. זה, לעולם לא אהיה אהובתי. לעולם לא אוכל לתת לך להרגיש לגמרי שלי, שלא תברחי בתחילת התהליך ותצליחי להשאיר אותי המום. מה שהצלחת לעשות לי, אישה יפה ויקרה. אישה מחוספסת, שקרנית. <BR>לגרום לי להתאהב בך בשביל להתעורר איתך? <BR>ושוב את עם השמלה הלבנה, מחייכת לבוקר טוב, בכל-כך הרבה טוהר ומשהו בעיניים שצועק שיצילו אותך מעצמך. את בוכה וטוענת שזה מהבצל של הסלט, אני צוחק ואומר שזה בגלל שאין לי טיפת רגש כלפייך. את מתנצלת, לוקחת את הסכין ותוקעת לי עמוק בביצים. הדבר האחרון ששמעתי היה "תחנק, אידיוט." מעבר לזה, נחרטה לי השמלה הלבנה והטהורה שלך שנצבעה אדום מכל כתמיי חייך. <BR>עכשיו את מאושרת, מראה?&nbsp; </div>Fri, 24 Jun 2011 01:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי_וחצי_אימפריה_XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12578116http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541169&blog=12578116http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12566274<div align="right" dir="rtl"><p dir="rtl">דם ניגר משפתייך הבוהקות אל תוך ליל אפל בחורשת הכאב. ליבך נדם, ידייך מבקשות לגעת בקצת הקשת של הרגש שנגמר בתוכך. דף ריק, מילים נשפכות לעבר הלא נודע. רצון עז להשאיר אותך שלי בגבול ההיגיון השפוי שמחזיק אותי מעל האדמה. מחזיק אותי מעל קו המים שלא אטבע ואקח אותך איתי ביחד. אל המעמקים, שם אוכל להיות שלך ואיתך בממלכה שמעבר לכל תודעה אנושית שיוצרה איי-פעם בספרים הבדיוניים שאת אוהבת לקרוא בימים של גשם באמצע החורף של לונדון. </p> <p dir="rtl">מה שאת הכי אוהבת בספרים הללו, זה שהם לוקחים אותך למקומות שבהם איש מעולם לא ביקר, אל הדמיונות הכי פרועים שיוצרו במוחך. אל התקווה שאת נאחזת בה בכדיי להרגיש שאת לא משתגעת ביחד איתי, בתוך המקום הנוראי הזה שנקרא הלב שלי, זה שרוצה אלייך ולא מרפה אף-לא לרגע. וזה כל-כך כואב להמשיך לכלוא אותך ברגשות שלי, כואב לך שאת לא מצליחה להשתחרר מהכבלים שתקועים לך באמצע הגוף שהוא מרכז החיים שלך שאת בכלל לא מבינה מה הולך איתך. </p> <p dir="rtl">וכמה שלא תצרחי, אהובתי, מכאן את לא תצאי בלעדיי, ארצה לכלוא אותך עמוק בתוכי, שתשארי שם, שלא תעזבי אותי שוב. אני לא אוכל להתמודד עם עזיבתך בשנית. אני חושב שאשתגע לפניי שאתן לי לראות אותך הולכת מעל פניי. מבישה את גופי ואת כאביי. את תשוקותיי אל עוד ליל אוהבים עם גופך העירום, היתום מכל אדם שעבר על פניו. </p> <p dir="rtl">לא ארצה לוותר עלייך לעולם, מכיוון שיודע אני שהרגשות שלנו יישארו בתחתית הנשמה החשוכה שמתאימה בידיוק לנו, כמו פאזל. כמו לחלום אותך. לאן שלא תפני בחייך, השבילים שלנו יתנגשו בשנית גם אם תחפצי בכך וגם אם לא, יקירתי. ואשנא אותך על זה לשארית הנצח הקטן שלנו. על שהצלחת להפוך את יוצריי ולהשאיר אותי כבול האזיקים שכפתו את ידייך התמימות שרוצות לגעת עוד קצת בכל דבר שנשאר שלם בעולם הארור הזה. </p> <p dir="rtl">לא שכחתי ולא אשכח את כל אשר עולה על ליבי כשאני מסתכל בעינייך החשוכות מכל כאב איום שנגרם לך מאנשיי הירח. הרגשות שלימדת אותי, איך שהצלחת לשבור כל סדק קטן שהיה לי בלב, לעשרים ואחת חתיכות בידיוק. וכשניסית להחזיר אותן בחזרה, התייאשת. לא תוכלי לתקן בן-אדם שבור מהבסיס. אבל רק אם תוכלי להישאר עוד מעט, יפתי, אוכל לחייך בלב שלם וללחוש באוזנייך קסם ילדות. אני מבטיח, קטן. </p></div>Sat, 18 Jun 2011 21:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי_וחצי_אימפריה_XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12566274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541169&blog=12566274http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12527032<div align="right" dir="rtl"><P>הדרך הכי טובה היא להמשיך הלאה, למרות ששום-דבר לא נראה מבטיח כרגע. </P> <P>&nbsp;</P> <P>למרות שעדיין מעט כואב לי מהרסיסים שהשארת כשהלכת. </P> <P>למרות שאני עדיין רוצה את גופך באמצע הלילה כשאני מתעוררת מסיוט נוראי. או מסתם התרגשות. </P> <P>למרות כל הרגשות שעוד נשארו-לא נשארו לך. </P> <P>למרות כל הרגעים שאני כ"כ צריכה אותך ליידי ואני כ"כ מתאפקת לנסות להתמודד בעצמי, האמת שזה עוזר.</P> <P>אני מצליחה לתפקד גם כשאת לא כאן, בחיים לא האמנתי שאני אצליח לתפקד בעצמי. </P> <P>אני בסדר, באמת שאני בסדר. ואני חושבת שפעם ראשונה מזה שלושה חודשים. </P> <P>פאקינג שלושה חודשים שאת לא איתי, וכבר יש לך מישהי אחרת - </P> <P>אני אומרת עם כל הכוונה של זה - אני בסדר. ויותר מזה? </P> <P>אני יודעת שאני אהיה בסדר גם בלעדייך. </P> <P>נכון, אין לי את כל מי שאני רוצה שייתמוך בי, אבל היי! זה מלמד אותי להסתמך רק על עצמי, לא? </P> <P>לכל דבר יש צד חיובי. </P> <P>&nbsp;</P> <P>זה טוב לתת לי להתמודד לבד. אני פשוט צריכה לפעמים שמישהו כן יהיה כאן ויקשיב, בלי לייעץ, את יודעת.</P> <P>כמו שאני אוהבת. רק להקשיב. </P> <HR> <P>&nbsp;</P> <P>חודש חדש, דף חדש, חייבת ריבאונד משהו פחד. לשחק איתה באולינג [כן לירון, זה סלנג!]. </P> <P>עריכה : </P> <P>&nbsp;</P> <P><A href="http://www.youtube.com/watch?v=DuRgQlfpD0U">http://www.youtube.com/watch?v=DuRgQlfpD0U</A></P> <P>אחחח ! כ"כ. </P> <P>&nbsp;</P></div>Tue, 31 May 2011 23:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי_וחצי_אימפריה_XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12527032http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541169&blog=12527032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12506998<div align="right" dir="rtl"><P>ברור שאני כועסת עלייה. לרדוף אחרייה שלושה ימים רק בשביל שתתן לי שיחת עידוד אחת מזורגגת. </P> <P>אז ברור שאני פאקינג כועסת עלייה שהיא לא פה! ברור שאני כועסת עלייה כי היא מחבקת מישהי אחרת כמו שהיא חיבקה אותי.</P> <P>שהיא נוגעת במישהו אחרת במקומות שהיא נגעה בי. </P> <P>שהיא מנשקת אותה כמו שהיא נשקה אותי..</P> <P>שהיא פאקינג לא כאן להגיד לי שהכל יהיה בסדר בזמן שהאדמה נשמטת מתחת לרגליים המזדיינות האלה. </P> <P>אז כועסמק, מה ביקשתי ממך? אמרת הריי שתהיי כאן, הבטחת שתמיד תקשיבי. </P> <P>את יודעת כמה אני שונאת שאם אני מתחילה לספר משהו, אנשים נעלמים. </P> <P>איפה את עכשיו? אה? </P> <P>&nbsp;</P> <P>אני לא רוצה לרצות אותך יותר, וזה כבר לא בתור בת-זוג. [אולי כן, אני לא יודעת כלום כבר.] </P> <P>זה כי אני פשוט צריכה אותך.</P> <P>כי את היחידה שיודעת מה להגיד, איך להגיד.</P> <P>היחידה שחשבתי שלא יימאס לה ממני. </P> <P>זאת שתמיד היה לי לאן לברוח......אין לי לאן. אין לי למי. </P> <P>משגע אותי.</P> <P>חרא של סופ"ש ותחילת שבוע עוד יותר חרא. ממש מעולה. </P> <P>&nbsp;</P> <P>לכו תזדיינו, כולכם. פשוט עופו לי מהפאקינג עיניים. נמאסתם, באמת שנמאסתם. </P> <P>הכל נמאס.....נשברתי. נשבר לי הזין מלחכות לכל בן-אדם שיחזור. </P> <P>&nbsp;</P> <P>תמיד הייתי פה, את זאת שבחרה לקום וללכת. </P></div>Sun, 22 May 2011 12:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי_וחצי_אימפריה_XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12506998http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541169&blog=12506998http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12483027<div align="right" dir="rtl"><P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>מחובקות על סירה ששטה לעבר העתיד שלא נראה לעין. מתחת לשמיכה האדומה והמשובצת שלנו, כשאת רועדת מעט מהקור של המים שנכנס לך לאף אחריי שחיית בוקר באגם שנמצא בתוך הרגשות שלנו. והעיניים שלך שיותר צלולות מכל אגם שנראה בשוויץ הרחוקה, והחיוך שלך שמסנוור אותי יותר מהשמש, מאז ומעולם. את, שבמקום החמה – את המרכז של הכל. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>ליטוף, נגיעה שרוצה אך מתגוננת מהפחדים של עצמה. מהאמת שידוע מראש שאינך יכולה לעמוד בפניי המבטים שאנו מחליפות בין כל רגש של מילה לכל נשימה, בין הווה לעבר. והנגיעות שלך שעוברות לי על כל הגוף, עם איברייך שמשחקים תפקיד מרכזי בין ראשי לכתפיי. האנחות שהיית מוציאה באמצע עשיית אהבה לאור הירח ששטף את עורך הבוהק והזועק לעוד אהבה. עוד קצת ואת שם. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>שורטת את כל גופי באהבה ושנאה שמתערבבים באי-חשק מסוים לשפיות שהחזיקה אותנו בנפרד. שהצליחה להמיס את הקשר האדום והאכזרי שהיה ביני לבין הרצון להחזיק אותך בתוכי לזמן רב מכפי שתוכלי לתאר. הצבעים הזועקים שצבעו את הזריחה של הלילה שלאחריי הריצה המטורפת אל תוך הר הגעש של כל הזכרונות שלנו. מבעבע במקצת ורוצה להתפרץ החוצה ולהחזיק אותך קרוב אליי ולומר לך שלא תלכי יותר מידיי רחוק, שלא אוכל לראות אותך, לתפוס לך ביד וללחוש לך כמה שאני רוצה אותך עכשיו שלי, עליי ובתוכי. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>להחזיק בך קרוב לגופי היתום מכל רגש כפי שהשארת אותו באותו לילה בו החלטת שמכאן אין לנו לאן להמשיך, ומכאן את צריכה להמשיך בלעדיי, לראות עולם שלם מעבר לגבעה, מעבר לשחיית בוקר שהקפיאה אותך אך רעננה את ראשך לפניי שיצאנו לעוד יום במסע המתיש שרצח כל חלק בגוף שלי. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>ועכשיו אני מביט בעינייך הצלולות שדרכן ראיתי את הילדונת הקטנה שתמיד אהבתי, עם השיער שגולש לאורך קו עמוד-השדרה, והאצבעות שכבר הזדקנו מעט. מכסה אותך בשמיכה האדומה שחיממה אותנו בבקרים ההם, עלייה חתמנו את אהבתנו הנצחית, אהובתי. קטנה שלי. אחייך את החיוך שתמיד שבה אותך אליי והשאיר אותך קרובה לגופי, ואוציא למענך את קוץ החיים לזכר אותם לילות בלי שינה. לזכר אותם החיוכים שהיו בגללי. לזכר אותו פלג מים שהיה מציף את רגשותינו וגופנו בלילות חמים. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>קוצים. </P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl> <HR> <P></P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>&nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>"קוצים, שמזכירים בכוח</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>שלא נותנים לשכוח</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>דוקרים אותנו, ולא מרפים"</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>[עידן רייכל ואביב גפן-קוצים] &nbsp;</P> <P style="TEXT-ALIGN: justify" dir=rtl>&nbsp;</P></div>Tue, 10 May 2011 17:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי_וחצי_אימפריה_XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12483027http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541169&blog=12483027http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12470231<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: justify;" dir="rtl">שיר שחודר לי לעורקים שבין הורידים שמובילים דם ללב שכבר מזמן נדם. מציאות אחריי מציאות מתקלפת בין קירות בית ישן שעומד כבר שנים באותו המקום. שחוצץ כבר עשורים בין האהבה שמזמן כבר מתה. הבית שחושב שהוא יכול להחיות מחדש את הניגון הנושן לאוזן שמזמן חדלה לשמוע בקולו, ומבט אל עיניים שלא יראו עוד מעוף ציפור שעטה לה בשמיים. תחת השמיים שלנו, על הדשא ששתלנו, ליד הנחל שזורם ליד הבית הישן. </p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl">הבית עם החלון שצופה לגינה, כשהיית מתעוררת בוקר-בוקר ומאכילה את הציפורים בשנאתי הרבה אלייך, יקירתי. היית מכינה לכבודי,איך קראת לכך? "ארוחת-בוקר של מלכים". הייתי קורא לזה רעל.</p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl">כשהייתי יוצא לחצר מול ביתנו, לדהור על הסוס השחור והפראי שגידלתי מאז ומעולם, מגיע לגבעות רחוקות ונשגבות מבעד לחלומותייך הפרועים. מעל לכל יקום עצום שתוכלי להתבונן בו שעות דרך עינייך הכחולות כדור בדולח שהתנפץ לרסיסים על ריצפת ביתנו. </p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl">אותם רסיסים שמשלתי לליבי, שהיית שוברת כל יום לעוד חלקיקים קטנים, מנקה אותם לאשפתות ולמחרת חזרת. דורכת על כאביי ומוציאה קולות עונג מטורפים מפיך המתוק כדבש, מתענגת על כל קול דריכה ועל עוד שבר לב קטן. נהנית בחוסר כבוד אליי ואל מילותיי הצועקות לך לחדול מלרצוח אותי. </p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl">כל יום זה חוזר על עצמו, ואני כבר מזמן מכור לנשיקות שהיית נותנת לי בלילות הללו, אחריי שהיית מנקה את כל השברים מתחת לכיסאך, היית נותנת לי להתמרח על גופך העירום שמשול&nbsp; למלאך שאיבד כנפיו על האדמה. אותו גוף קר שהיית נותנת אותו אליי, בשביל שתוכלי לדרוך על פצעיי עוד ועוד, בשביל שתוכלי להרוס את נשמתי עד בלי דיי. </p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl">לא, לא אתן לך עוד. חדלי מלהביט בעיניי, לנשק את שפתיי הבוערות לקנאתך ושנאתך. נסיכת הלבבות השבורים יוצאת למלחמת התקפה שבה אין שורדים, אך אני, אהיה הראשון שיאמר לך &ndash; עד כאן. הגעת עד הלום נסיכתי, ומכאן אין לאן לרדת. מכאן יש לך את הלבד שלך, הלבד שכולא אותך בתוך השקט של עצמך שיכול למוטט פילים, להרים הרים. </p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl">הלבד שלך זה הביחד של כולם. הלבד שמחרפן אותך, שמשגעת אותך רק המחשבה על נצח אחד בלי גוף שיחמם אותך בלילה, זה מה שזה בשבילך, נסיכה יפה. גוף לחימום בלילות הקרים בביתנו הקפוא שבין ההרים שנשגבים מבעד לכל חלומותייך. </p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl">&nbsp;</p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl">את עוד תסבלי בלי הלבד שלך, נסיכה קטנה שלי. </p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl">&nbsp;</p> <hr /> "Don't you want me baby?"</div>Wed, 04 May 2011 11:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי_וחצי_אימפריה_XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12470231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541169&blog=12470231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12236957<div align="right" dir="rtl"><p style="text-align: center;" dir="ltr"><strong><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">"An entire generation that has nothing to say"</span></span></span></strong></p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">המילים האלה מזמזמות לי כל היום בראש. וכשחושבים על זה לעומק, אנחנו זה דור הטכנולוגיה. אם מסתכלים על זה הרבה יותר עמוק, אנחנו לא עושים כלום. יכול להיות שכן יצא איינשטיין משיעוריי כימיה-פיזיקה שלומד איתי בכיתה, יכול גם מאוד להיות שהאדם הבא שינחת על הירח נמצא ממש בארץ שלנו, ופשוט עכשיו הוא מתבזבז על שיעורי עזר בהיסטוריה. התערובת של החברה שלי, שיעורי מתמטיקה משעממים למדיי ויותר מידיי זמן לבד גרמו לי לשקוע במחשבות. </span></span></span></p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">העולם כרגע &ndash; מבחינתי, הוא מושלם. הכי עצוב זה שהשלמות זה לא בא מהכיוון החיובי של אני אוהב אותך ואת אוהבת את כולם. אלה שלעומת השנים הקודמות, קיבלנו עולם מושלם. עדיין לא ברור? אנסה להסביר כך, </span></span></span></p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">קחו את הזמן כמאה שנים אחורה, 1910, המון ריגושים בעולם. השידוריי רדיו הראשונים נשמעים לפתע. יפן פולשת לקוריאה. המהפכה המקסיקנית ועוד אלף ואחת דברים שאנחנו לומדים עלייהם היום בשיעוריי היסטוריה. </span></span></span></p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">תעלו בעשור, בעצם בכמה. מהפכת הפמיניסטיות, העם היהודי מקבל טריטוריה משותפת, מלחמת ויאטנם שאיתו בא גם דור ילדי הפרחים. ואיזה מן דור יצא מאיתנו? פעם, אם רצית לייצר סרט, היית יכול להיות בטוח שלא עשו אותו רבים לפנייך. רצית לכתוב שיר או יצירה, יכולת להתפתח מעצמך. היום לא תמצאו הרבה חידושים. יש לנו הכל על "מגש הכסף" כמו שאומרים. וזה נכון.</span></span></span></p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">לדור שלנו אין מילה. אין לנו על מה להאבק. רק לפניי כמה עשורים, הנוער יצא להילחם על אדמתו. אז, גם היום נלחמים בגילאים מסויימים ויש כאלה שנשארים. אבל אנחנו, בתור נוער &ndash; אין לנו הרבה מה לעשות חוץ מלשבת ולראות את השעון של המחשב זז. </span></span></span></p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">אני חלק מהדור שאין לו מילה להגיד בשום נושא, אבל לעומתכם. יש לי מה להגיד. יש לי המון מה להגיד בכל-כך הרבה נושאים. רק צריך שיפתחו ויעזרו לי לצמוח מכאן. כאן, בתוך העיר שכוחת האל, אין לי את הבמה להגיד מה שאני חושבת. ואם יש, תמיד יהיה הפחד מה יגידו עליי או מה יגידו על ההורים שלי.</span></span></span></p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">עולם קטן? חברה קטנה? הכל ענק, ענק ומושלם. </span></span></span></p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">אז תפסיקו להגיד כמה שקשה לכם. כי קשה אפשר לשבור אם רק תירצו. </span></span></span></p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">קומו ותמחאו, תנו את הקול שלכם על כל נושא שאתם מאמינים בו. אל תוותרו. </span></span></span></p> <p style="text-align: justify;" dir="rtl"><span style="font-family: arial;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #ffffff;">רק תקומו &ndash; ותעשו עם זה משהו. לעזאזל. </span></span></span></p></div>Tue, 28 Dec 2010 19:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי_וחצי_אימפריה_XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12236957http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541169&blog=12236957http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12118689<div align="right" dir="rtl"><p>זכיתי בזוג כרטיסים להופעה של יוני בלוך ביום שישי, אני לוקחת איתי את החברה שלי. אחריי זה אני הולכת אלייה הביתה. לישון אצלה.</p> <p>אני כל-כך מחכה לזה, לאחוז בה שוב. לפניי שלושה ימים ראיתי אותה ואני כבר מתגעגעת. </p> <p>אני פאקינג מאוהבת בה. </p> <p>היא כל-כך מדהימה, והיא רק שלי.</p> <p>זה מדהים שיש לך משהו בידיים שאתה כ"כ אוהב.</p> <p>&nbsp;</p> <p><strong>אני אוהבת אותך!!!!! </strong></p> <p>[לכי ללמוד פסיכולוגיה ולהשאיר אותי לבד, נעל. </p> <p>אני באמת מאוהבת בך.]</p></div>Sat, 23 Oct 2010 22:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (חצי_וחצי_אימפריה_XD)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=541169&blogcode=12118689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=541169&blog=12118689