"חכה לי,אני לא רצה כל-כך מהר..."

תפסיקי כבר,תפסיקי להגיד שאת סולחת אחריי שנייה,ושמה שהיה היה ולא חשוב,את יודעת כמה כואב לך בגללם,למה את אף פעם לא עומדת על שלך? תפסיקי כבר להגיד שזה בסדר,כי זה לא. שום-דבר ממה שהוא עשה לך לא בסדר,ואם כמה שהוא לא התכוון לפגוע,הוא כן פגע,ותפסיקי לבכות בלילה לכרית ותחשבי שזה עוזר. תפסיקי לבכות! בכי לא עוזר,את לא בכית כשנפלת קומה שלמה,למה שתבכי בגלל כמה מטומטמים? תפסיקי להגיד שיעבור לך,כי שתינו יודעות שמחר תשימי את החיוך שלך על הפנים וכולם יראו כמה מאושרת שאת,ואפילו כמה יגידו שהם מקנאים שאת מצליחהל להיות כל הזמן מאושרת.

ואת איכשהו פאקינג מצליחה למכור לי את השקרים של "יהיה טוב,את תראי שיהיה",ולגרום לי לחיות בעולם של פיס אנד לאב הזה שלך,שאת לא שונאת אנשים למרות שאת מתה לתקוע לתאיר הבת זונה,הפרחה הזאת,איזה נעל עמוק לתחת עד שהמוח יסתדר לה איכשהו.

תפסיקי,נמאס לי ממך

פיצול מטומטם שלי.