את גדלה במין פנטזיה כזאת
שיום יבוא ואת תמצאי נסיך
והוא יהיה הנשיקה הראשונה שלך
והוא יהיה הפעם הראשונה שלך
והוא יהיה בעלך האחד והיחיד
ואת מתחילה לגדול
ומבינה שזה לא ככ פשוט
אז את מתנשקת עם סתם איזה מישהו כדי לגמור עם זה כבר
ואז את במערכת יחסים שטותית ואז עוד אחת טיפה פחות
ואז, בגיל 17, כשאת כבר חושבת שאין סיכוי שתמצאי מישהו
מסתכלת על ההורים שלך ולא מבינה איך אפשר להיות עם אדם אחד ככ הרבה זמן??????
ואז הוא מגיע
ואת לא מבינה איך לא קלטתם את זה קודם
ואחרי הרבה זמן של חוסר בהירות אתם נהיים ביחד
וזה שום דבר ממה שחלמת
זה הרבה יותר טוב מזה. ולא כי זה קל, כי זה אמיתי
הכל ככ אמיתי.
ואז צץ קושי. ועוד קושי. ועוד אחד.
ואתם נלחמים ואתם בונים משהו ככ חזק ובלתי מנוצח
ועוברת שנה
ופתאום הפנטזיה שלך כשהיית קטנה מתפוגגת
פתאום להתחתן עם הראשון של נהייה אבסורד. את רוצה לגדול, ולחוות, וללמוד
אבל את אוהבת, ושום דבר בעולם לא יגרום לך לשחרר.
עד שיום אחד זה נגמר, ואת חייבת לשחרר.
אחרי כמעט שנתיים,
שנייכם אוהבים, מאוד אוהבים
אבל מרחוק דברים לא עובדים
אז חתכתם.
וזה כואב, וזה ממשיך לכאוב
ואת בוכה בלילה הראשון, ובשני, ובשלישי
סופרת את כמות הדקות מאז שהוא נסע
ולאט לאט זה משתחרר
והכאב פוחת
ואיך שהכאב פוחת את נלחצת מזה שהוא פוחת ואז זה שוב כואב
וזה מן תהליך כזה של הלוך ושוב בין כאב להשלמה
בהתחלה את מפחדת שלא תמצאי עוד אף אחד שתאהבי
שהייתה לך הזדמנות אחת וגמרנו. והרסת אותה. מכסה אחד לסיר אחד.
ומגיע משהו קטן ומביא לך תקווה, ואז הוא חולף
ומיום ליום את מבינה שאת לא מבינה כלום
וכיף לך לבד. את אוהבת לפלרטט, ואנשים מתחילים איתך וזה עושה לך טוב
הביטחון שלך עולה ואת בעננים
אבל אז את חוזרת הבייתה
ואת לבד
ואת ריקה
ואין מי שיחבק אותך בלילה
ואת כבר לא יודעת מה את רוצה ומה טוב לך עכשיו
אבל את זורמת עם זה
כי עכשיו?
את יודעת. את מבינה.
שהפנזטיה כבר לא תתגשם.
המערכת יחסים שלי נגמרה לפני קצת יותר מחצי שנה.
הייתי שנתיים עם האדם הכי מדהים שיכלתי לקבל, אבל עכשיו הוא אי שם בתאילנד(אחרי הודו ונפאל)
אז אני בונה את החיים מחדש
בשנה וחצי שלא עידכנתי התגייסתי
וסבלתי (מאוד סבלתי.)
ונלחמתי (בעזרתו המון)
ועברתי
הגעתי למקום בצבא שטוב לי
ואיך שחשבתי שהכל מושלם לי בחיים נפרדנו
אבל אני כבר הייתי חזקה יותר אחרי מה שחוויתי
ועכשיו אני במקום טוב.
ויש מיליון משפטים שגורמים לי להתערער כל פעם
שגורמים לי להתרגש ולהרגיש קצת
ראיתי איפשהוא את המשפט שיש לי למעלה בבלוג
You don't know how strong you are,
until being strong is the only choice you have.
וזה גרם לי להיזכר במקום הזה פה
שפעם היה המשענת שלי, עד שמצאתי לי משענת אחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
