http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856זה לא שאני פסימית . אני פשוט אופטימית ...... עם ניסיון (:heCopyright 2026 *שֹהמוש*. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=14371470<div align="right" dir="rtl">3 שבועות בבית. ________ אני מרגישה שהשתנתי אסימונים מתחילים ליפול חשבתי שכלום לא השתנה, רק יקח לי קצת זמן להתאפס ואני אחזור לעצמי. רק עוד קצת. עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש. הכל יהיה רגיל. אבל פתאום המוח שלי משנה כיוון. פתאום, מה שאני חושבת על אנשים שהכרתי הוא אחר מה שאני חושבת על עצמי הוא לא ברור מה שאני רוצה להיות השתנה פתאום כל מה שאני חושבת על העולם, התערער מרגיש כמו סוג של התבגרות פתאומית, התפכחות מוזרה, מציאות מקבילה אני מרגישה את כל החיים עוברים מולי עם רעש של טינג טינג טינג. תגליות חדשות. אני מפקפקת בכל מה שהכרתי בכל מה שחשבתי ורציתי והאמנתי אני הרבה אני והרבה אחרת הרבה מוכר והרבה חדש תמיד היו בי שני צדדים שונים לחלוטין שאיכשהוא חיו בשלום אחד עם השני, ועכשיו זה מרגיש כמו מלחמה על מי שאני באמת. אני בונה מעצמי בן אדם חזק יותר. טוב יותר. אמיתי יותר. אני מאמינה שזה תהליך ארוך וזה לא יקרה בן רגע. ויקח זמן גם אחרי שאחזור לשגרה עד שאבין מה קורה איתי.. אבל בנתיים, זה תהליך דיי מעניין .... </div>Sun, 23 Aug 2015 04:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (*שֹהמוש*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=14371470http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540856&blog=14371470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=14369021<div align="right" dir="rtl">טיול אחרי צבא. 5 חודשים. הודו, נפאל, לאוס, תאילנד. ____ אחרי 5 חודשים של חופש בלתי נתפס, חוזרים הבייתה. אחרי החופש המטורף הזה חוזרים לבית של ההורים למקום הסגור הזה ששואלים אותך לאן אתה הולך ומה אתה עושה אני כבר שבועיים פה מנסה להבין לאן נעלם הזמן ומה עושים עם הזמן שנותר איך מתקדמים מפה? איך חוזרים למציאות? כבר שבועיים פה ועדיין כל בנאדם שרואה אותי אומר "הווו הנה ההודית שלנו!!!" מי שלך תגיד לי? ולא ידעתי שהשתזפתי כל כך הרבה.. לא יכולה יותר לענות על השאלות של: איך היה? ממה הכי נהנית? הכרת אנשים חדשים? ומה עם זוגיות? תספרי חוויות מה לעזאזל עשית שם כל היום? היה קשה עם החברים? נפרדתם? היית לבד? איך המשכת אחרי שחברה שלך חזרה? לא ממש מטונף שם? בדוק התגעגעת למקלחת מה את מתכננת? יש לימודים באופק? כרגע כל מה שיש זה ניסיון לאסוף את החלקים שפיזרתי ברחבי העולם ניסיון למצוא כוחות לכתוב קורות חיים לפתוח אינטרנט ולחפש משרות להמשיך להשלים פערים על כל הזמן הזה שברח לי מבין האצבעות, שחלף מהר מידי עד עכשיו לכל החיים הייתה מטרה. לסיים יסודי, לסיים חטיבה, לסיים תיכון, להר</div>Mon, 17 Aug 2015 17:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (*שֹהמוש*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=14369021http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540856&blog=14369021http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=14353475<div align="right" dir="rtl">יש משהו בסופים, שהופך כל דבר טוב לרע. תמיד לקראת סוף של משהו, מצפים למה שבא אחרי.. והציפייה הזאת שוברת. ממוטטת. מתסכלת.אני כאן. בלאוס כרגע. אחרי 4 וחצי חודשים במזרח. הודו, נפאל, שוב הודו, תאילנד, לאוס, תכף שוב תאילנד והבייתה.אחרי אין סוף חוויות ואנשים חדשים. אחרי ניתוק שהוא המקסימום המינימלי שיכולתי לעשות.אם יש דבר שבא לי עכשיו, זה לקום מהמיטה בבית וללכת למקרר. אני לא רוצה הרבה, סתם חביתה או קורנפלקס. הדברים הקטנים זה מה שמשמעותי פה, מרחוק.אתה נהנה מכל שניה ושונא כל שניה. רוצה לטייל לנצח אבל רוצה לחזור כבר, הגעגועים חזקים אבל לא גוברים על תחושת השחרור.ברחתי מהמון דברים בבית. ואיכשהוא, גם פה, בקצה השני של העולם ההיסטוריה חוזרת על עצמה, מעתיקה את כל הבעיות למקום החדש, לא נותנת לך אפשרות להתנתק באמת מעצמך. כל מקום שתלך אליו, תהייה בו. וזו הבעיה בעצם. מאנשים קל לברוח, אבל אנשים הם לא תמיד הבעיה. הבעיות לרוב מבפנים, מתוך תוכינו. ומעצמנו לעולם לא נוכל לברוח.אני לא מסכמת את הטיול כי הוא עוד לא נגמר, וגם כשיגמר אני לא יודעת כמה קל זה יהיה. אבל בסוף תמיד חושבים על היום שאחרי, והמחשבה הזאת יכולה</div>Mon, 13 Jul 2015 13:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (*שֹהמוש*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=14353475http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540856&blog=14353475http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=14288805<div align="right" dir="rtl">למילים אין משמעות אנשים אוהבים לפזר הבטחות להגיד שהם יהיו פה שזה לנצח שכשקשה הם לא יוותרו אוהבים להתקרב לקשור אותי אליהם וברגע האמת? לקום וללכת. לא אכפת לי שאתם רוצים יותר לא אכפת לי שקשה לא אכפת לי שלא מתאים הבטחתם? אז תקיימו. תישארו. זה כבר נהייה מנהג גבר בא. מתקרב. נהיים ידידים. הופך להיות חשוב. יומיומי. מבטיח שישאר. קם והולך. אם אתם לא מסוגלים לקיים אל תפזרו הבטחות. אם אני חשובה תתמודדו עם הכואב. אם קשה תתאמצו יותר. אני לא יכולה יותר להתמודד עם הפרידות האלה. פרידה, ועוד פרידה, ועוד אחת. שוברים אותי לאט לאט במסכה של אני חשובה להם. אכפת להם ממני. מי שאני חשובה לו באמת ישאר. בכל מחיר. אז אני טסה למזרח ביום שני. 2.3 . התאריך המיוחל. טיול אחרי צבא. לברוח. להשתחרר. ללמוד. לחוות. להתבגר. להנות. לטייל. לראות עולם. לקחת הפסקה. אני צריכה את זה. אני צריכה להיות רחוק מכאן ומכולם. זה התחיל מרצון לחוויות והפך לצורך. אני צריכה את זה. אני זקוקה לטיסה הזאת. שנלך ונחזור בשלום ושיהיה טוב רק שיהיה כבר טוב.</div>Thu, 26 Feb 2015 00:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (*שֹהמוש*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=14288805http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540856&blog=14288805http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=14077687<div align="right" dir="rtl">את גדלה במין פנטזיה כזאת שיום יבוא ואת תמצאי נסיך והוא יהיה הנשיקה הראשונה שלך והוא יהיה הפעם הראשונה שלך והוא יהיה בעלך האחד והיחיד ואת מתחילה לגדול ומבינה שזה לא ככ פשוט אז את מתנשקת עם סתם איזה מישהו כדי לגמור עם זה כבר ואז את במערכת יחסים שטותית ואז עוד אחת טיפה פחות ואז, בגיל 17, כשאת כבר חושבת שאין סיכוי שתמצאי מישהו מסתכלת על ההורים שלך ולא מבינה איך אפשר להיות עם אדם אחד ככ הרבה זמן?????? ואז הוא מגיע ואת לא מבינה איך לא קלטתם את זה קודם ואחרי הרבה זמן של חוסר בהירות אתם נהיים ביחד וזה שום דבר ממה שחלמת זה הרבה יותר טוב מזה. ולא כי זה קל, כי זה אמיתי הכל ככ אמיתי. ואז צץ קושי. ועוד קושי. ועוד אחד. ואתם נלחמים ואתם בונים משהו ככ חזק ובלתי מנוצח ועוברת שנה ופתאום הפנטזיה שלך כשהיית קטנה מתפוגגת פתאום להתחתן עם הראשון של נהייה אבסורד. את רוצה לגדול, ולחוות, וללמוד אבל את אוהבת, ושום דבר בעולם לא יגרום לך לשחרר. עד שיום אחד זה נגמר, ואת חייבת לשחרר. אחרי כמעט שנתיים, שנייכם אוהבים, מאוד אוהבים אבל מרחוק דברים לא עובדים אז חתכתם. וזה כואב, וזה ממשיך לכאוב</div>Mon, 31 Mar 2014 22:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (*שֹהמוש*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=14077687http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540856&blog=14077687http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=13371208<div align="right" dir="rtl">Well .. High School did end. מי היה מאמין ? סיימתי תיכון. ואת כל מה שבא עם זה..... סיימתי בגרויות סיימתי מגמת תאטרון סיימתי סטודיו הכל לאט לאט, נגמר חלף מחיי ועכשיו יש ריקנות כזאת ככ חיכיתי לסיים וזה לא שאני עצובה פשוט .. אני רוצה כבר לעבור לפרק הבא בחיים שלי אני רוצה להתגייס ולא לחכות עד פברואר כולם מתגייסים וזה ככ מוזר אבל באלי ! כל הזמן אמרתי שאני רוצה חופש אבל אני לא אני רק רוצה לעזוב את הכל פה, להשתחרר, להכיר ולהתגייס עם כל הקושי שבעניין .. אני לא רוצה ללכת לחפש עבודה ולמצוא תעסוקה. עד שאני אתגייס הדבר היחידי שיגידו לי זה צעירה. עכשיו זה ככ ראשוני ומיוחד .. ודאמ אני אפילו לא בת 18. אבל אין לי כוח לכלום ואין לי חשק או סיבה לקום מהמיטה. אני צכה מחוייבות למשהו כמו צבא שיחזיר לי את החיים. בכל אופן, אז עשינו 2 מסיבות פרידה לתאטרון כי פשוט אף אחד לא רצה להאמין שזה אמיתי. אבל זה נגמר הדבר שהשקענו בו הכי הרבה זמן ב3 שנים האחרונות ואפשר לומר ששינה את התיכון עבורנו. ואז היה המופע סיום של הסטודיו ופשוט בכינו אשכרה יותר מחצי חיים ביחד זה ככ מוזר שזה כבר לא יהי</div>Wed, 18 Jul 2012 02:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (*שֹהמוש*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=13371208http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540856&blog=13371208http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=13313539<div align="right" dir="rtl">היי, אני שהם, ואני אלרגית לשומשום. טוב נו זו לא קבוצת תמיכה... אבל אני חייבת לשתף, גם אם זה יגיע לאדם אחד שיש לו קצת כוח, זה יעשה לי טוב. אז קודם כל, מזו בכלל אלרגיה ? אלרגיה היא תגובה לא צפויה של מערכת החיסון כלפי חומרים טבעיים או מלאכותיים שלא היו אמורים לגרום לנזק, אך בשל רגישות-יתר של מערכת החיסון מתפתחת כנגדם תגובה לא רצויה שיש לה השפעות לוואי מזיקות. אז אחרי שעשינו הכירות, בואו ניתן לכם עובדה קטנה האלרגיה לשומשום היא בין השכיחות ביותר אם לא השכיחה ביותר בארצנו הקטנטונת. ולעומת העולם, שכיחות האלרגיה הזו בישראל היא הגבוהה ביותר. אתר ישראלי, מודעים לבעיה - http://www.haaretz.co.il/news/health/1.970151 אתר אמריקאי, אפילו שם מודעים לבעיה הישראלית - http://allergies.about.com/od/otherfoodallergies/a/sesameallergy.htm אז מה לעזאזל גורם לנתונים האלה ? חשיפה, חשיפה, חשיפה. במדינת ישראל, חומוס, טחינה, ושומשום כחומר גלם הם נפוצים מאוד. למעשה, השומשום נמצא בכל מקום עליו תצליחו או לא תצליחו לחשוב. השאלה הבאה היא - אם אלו הם הנתונים והעובדות, למה השומשום נמצא בכל מקום</div>Wed, 13 Jun 2012 16:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (*שֹהמוש*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=13313539http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540856&blog=13313539http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=13088244<div align="right" dir="rtl">ב1.3 , לפני 3 ימים היה לי ולנסיך 4 חודשים. פאק, מי היה מאמין בכלל ?????????????? היה מושלם הוא היה מושלם הכל היה מושלם. להרגיש את כולו לחבק אותו לנשק אותו לגעת בחום שלו. ואתמול הלכנו לThe Voice היה מגניב רצח והיינו שורה ראשונה [היום כולם בבצפר כזה יואוו ראינו אותך וזהה] רק דעה לגבי העניין - דנה דור: יש הרבה הערות גזעניות עכשיו לגביה הרי שברור שהיא הרבה פחות מוכשרת מסיוון ורז המדהימות שעמדו מולה. רק רציתי לציין שלפי טעמי לא הגיע לה לעלות לא בגלל היותה ערבייה, אלא משום שהיא פשוט מוכשרת פחות .. הבעיה היא שהיא הערבייה היחידה ולכן, בלי קשר לשירה שלה, כל המגזר יצביע לה כגאווה לאומית וזה באסה שזה בא על חשבון זמרת מדהימה כמו סיוון לדעתי גם אביב בנה על זה שהקהל ישמור או על רז או על סיוון, ואז הבחירה תהייה קלה .. בקיצור אנחנו מדינה בעייתית ! אחרי הלכנו למסעדה ישבנו, אכלנו קצת .. היה ממש כיף לעשות משהו מיוחד יותר ביחד , יותר מסרט או סנוקר או בית או בית קפה או אנערף .. : ) בכל אופן, ב29.2 , היה הנשף פורים המסורתי של בצפר , שמאורגן ע"י י"ב [השנה אלה אנחנו ; ] - נשף ש</div>Sun, 04 Mar 2012 13:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (*שֹהמוש*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=13088244http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540856&blog=13088244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=13063681<div align="right" dir="rtl">אני לא מפחדת להיפגע ואני לא מפחדת לכאוב ואני לא מפחדת לאהוב. _ אבל אני מפחדת ממך. מהחיוך המהפנט והיפה הזה, מהמבט המאוהב הזה שלך. אני מפחדת מהדרך שבה אתה מסתכל עליי ומאיך שאתה אוהב אותי. אני מפחדת שתיפגע, ועוד יותר מפחדת,להיות זו שתפגע. _ אני רואה לך את זה בעיניים. במבט. במילים. בחיוך. בנשימה. וכל מה שאני יכולה להגיד זה ש.. אני מפחדת להיות נאהבת. _ להיות נאהב ע"י מישהו זה כוח. ואני לא רוצה את הכוח הזה בידיים שלי לא רוצה להיות אחראית לכל כך הרבה. כי כשאתה כ"כ אוהב את אותו אדם בחזרה, אתה מפחד ליפול עם הכוח הזה. הכוח שהוא עצמו נתן לך. אתה מפחד בטעותלהשתמש בו מפחד שיכאב לו ושהוא יפגע... אני אוהבת אותך.</div>Sun, 19 Feb 2012 01:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (*שֹהמוש*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=13063681http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540856&blog=13063681http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=13015092<div align="right" dir="rtl">את מאושרת. וכלום לא יקח לך אתזה כי זה לא משנהכמה זה נראה לא נכון משנה אם זה מרגיש נכון. _ אבל אז זה בא. ברגע אחד, במבט אחד, ואת מתעוררת. את לא מבינה מה קורה. ואת רוצה לדבר, ואין מי שיקשיב. והוא רוצה לדבר, אבל לא להשיב. ואת רוצה לסלוח, אבל זה מאוחר מידי. &lrm;"כאשר תיקלע לשיחה עם אדם, הדבר הראשון שעליך לשקול הוא האם נטייתו לשמוע אותך גדולה מנטייתו להישמע על ידך." - ריצ'ארד סטיל לפעמים הכל נראה מושלם ואת מרגישה שאת מכירה את הבנאדם שעומד מולך אבל הדרך האמיתית להכיר בן אדם, זה דרך ריב. והוא לא צריך לגעת בך והוא לא צריך לקלל אותך והוא לא צריך לצעוק עלייך כדי לגרום לך להתבלבל לגביו. הוא צריך להגיד כמה מילים, או מילה, שישנו את כל התפישה שלך. _ "לעתים הכרחי לבעל ואישה לריב - כך הם לומדים דברים חדשים אחד על השני." - יוהן וולפגנג פון גתה _</div</div>Tue, 24 Jan 2012 01:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (*שֹהמוש*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=540856&blogcode=13015092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=540856&blog=13015092