There Is Still Hope

אדם: "אני רוצה לספר לך סיפור מהמציאות. כשאחותי התחילה את שנת הלימודים בשנה השניה בתיכון, חילקו בכיתה את מערכת השיעורים, פתאום אחת התלמידות קפצה ממקומה ואמרה: יואו, יש לנו כימיה השנה, איזה קשה, אין! זה המקצוע הכי קשה, כולם נכשלים בזה, אתם לא תבינו כלום, אחי סיפר לי שבכיתה שלו לפני שנתיים כולם נכשלו. אחותי שמעה את זה ונלחצה מאוד, מה שקרה, שהיא הבריזה בכל שיעורי הכימיה במשך חודש, כל פעם שהשיעור היה צריך להתחיל, חמש דקות לפני השיעור, היתה יוצאת מהכיתה ונעלמת, לאחר כמה שיעורים, התלמידים סיפרו לה שהמורה שואל עליה בכל פעם שהיה עושה בדיקת נוכחות בכיתה, ובאחד השיעורים הוא שאל אותם איך היא נראית, הם אמרו לו שהיא הכי יפה בבית הספר. בינתיים כולם המשיכו ללמוד והתקדמו עם החומר. כאשר היא שאלה כמה תלמידות על החומר, והן אמרו לה שהן לא מבינות כלום. באחד הימים בהפסקה שלפני השיעור בכימיה היא שאלה את חברתה איך נראה המורה לכימיה כדי שתדע להתחמק ממנו מראש בשעת הצורך, חברתה לא הצליחה לתאר אותו במדוייק וסחבה אותה לפתח חדר המורים, שם הצביעה לה על אחד המורים שעמדו בפינת החדר ועזבה את המקום בגלל הצלצול, אחותי עמדה בפתח חדר המורים ולא מצאה את המורה לפי התיאור שקיבלה מחברתה, כי היו שם לפחות שלושה מורים שלא הכירה בכלל. לפתע המורה לכימיה יצא מפינה אחרת של החדר, היות והיא לא הכירה אותו, כי אחרת היתה מסתתרת, ולכן, הוא הפתיע אותה כששאל אם קוראים לה מיה, כנראה שזיהה אותה לפי יופיה המיוחד. כמובן שהיא לא יכלה לשקר ואישרה, הוא שאל אותה מדוע היא נעדרה בכל השיעורים שלו והיא משכה בכתפיה. היות והשיעור שלו היה צריך להתחיל, הוא ביקש ממנה להתלוות אליו לכיתה, היא רצתה לקבור את עצמה מהפחד ומהבושה והלכה אחריו בלית ברירה והרגישה כמו כבש שמובל לשחיטה. בכיתה הוא ביקש ממנה להוציא את המחברת, המחברת שלה היתה ריקה. הוא שאל אותה למה, היא לא ענתה. הוא לקח אותה מחוץ לכיתה ושם היא סיפרה לו את הסיבה להיעדרותה. למזלה היא נפלה באחד המורים הטובים בארץ. הוא ביקש ממנה לבוא אליו לאחר הלימודים, וכך עשתה. בשיחות ביניהם, הוא הסיר לה את הפחדים ודאג להשלים לה את כל החומר. הוא השאיר לה את מספר הטלפון שלו במקרה שיהיו לה שאלות לגבי החומר. במבחן הראשון שהתקיים זמן קצר לאחר שהספיקה להשלים הכל, היא קיבלה 90 בזמנו הציון הזה היה שווה ל-100 של היום, הציון הגבוה בכיתה, כולם נכשלו רק שניים מהמצטיינים קיבלו 60  ו- 70 ולא רק זה, היא היתה היחידה שקיבלה את הציון הזה בכל בית הספר. למה כל הכיתה נכשלה? כי כך הם האמינו כשאותה תלמידה צעקה בכיתה, הם חוו את הכישלון מראש. היום כל מי ששואל אותה לגבי מקצוע כימיה, היא אומרת שזה המקצוע הכי מהנה וכייפי, בסך הכל צריך לדעת את הבסיס ולתפוס את עיקרון הנוסחאות והכל יזרום בהמשך. מה שאני מנסה להעביר לך שהכל נמצא במחשבה, הסרטן זה מפחיד, כי ככה שמעת בחיים, הסרטן ממית, כי ככה שמעת ואתה חווה את זה יום יום. האבסורד שבעניין, שמספר ההרוגים בתאונות דרכים ביממה גדול יותר מאלו שמתים בעקבות כל מחלה סופנית שהיא"

ליאור: "הבנתי, לשנות את כיוון המחשבה שלי, להסיר את הפחדים  אני צריך לצנזר את המיותר
והמזיק ולבנות מחשבה אופטימית משל עצמי , אבל מה עושים כשהפחדים משתלטים עלי?"

אדם: "פחדים זה דימויים שאתה מתאר דרך המחשבה, הכל נמצא במחשבה, הגוף לא חושב, אין לו רגשות, אין לו חושי טעם, זה הכל במיינד שלנו"

ליאור: "על חושי הטעם אני חולק עליך, כשאני טועם משהו חמוץ הגוף שלי מצטמרר, אני יודע שזה חמוץ ולא מתוק"

אדם: "כי לימדו אותך כשהיית קטן שללימון יש טעם חמוץ וכל מזון שנכנס לפיך שמזכיר את טעם הלימון אתה  יודע שהוא חמוץ ולא כי הגוף אמר לך, אותו דבר לגבי צבעים, לימדו אותנו את שמות הצבעים ועל פי כך אנחנו מתאימים  פריטים לאותם קטגוריות של הצבעים, אם היו מלמדים אותך שהשמש בצבע כחול, אז כל פריט בצבע צהוב היית חושב שזה כחול, הכל נמצא במחשבה. כך גם לגבי סרטן, כשחושבים שזה מסוכן וכואב, למעשה, זו המחשבה שכואבת לא המחלה, הדימויים הם מה שאתה חווה ומרגיש בגלל האמונות שהוטבעו במיינד שלך. מערכת החיסון משתדלת לעשות את העבודה בשבילך, ומסתבר שכל מה שהיא זקוקה, רק לאנרגיות חיוביות, אל תפריע לה לעשות את העבודה, אל תיתן למחשבות להתווכח עם המציאות, אל תרשה לשום מחשבה שלילית לתת לך לסבול.