| 3/2009
נועה מפתה את רוית (סיפור אירוטי)
לבקשת הקוראות, סיפור על לסביות (:
כשנועה ראתה את רוית לראשונה, היא ידעה שהיא מאוהבת. זה היה ביום הראשון לטירונות. כל הבנות שהגיעו לבט"ר עוד היו בשוק מהגיוס, מבולבלות וחסרות ודאות. רוית שובצה בכיתה של נועה, ונראתה כאילו שום דבר בכלל לא מטריד אותה. הביטחון העצמי, מלא הענווה, ששדרה הבחורה הצעירה והיפייפיה, הקסים את נועה. החיוך שלה, ששידר עוצמה פנימית אדירה אך לא מודעת לעצמה, שמחת החיים שדבר לא יכול לפגום בה, כל אלה הדליקו את נועה בצורה שלא תתואר. נועה הייתה מאוהבת עד מעל לראש.
לא שזה היה גבוה במיוחד: נועה הייתה בחורה נמוכה למדי, ג'ינג'ית מהסוג הכתום ביותר, לבנת עור וזרועת נמשים. במובנים רבים היא הייתה ההיפך הגמור מרוית. בעוד שרוית הגבוהה ושחורת השיער שידרה כלפי חוץ שלוות נפש עמוקה, נועה הקטנה הייתה כולה סערה משתוללת, אש בוערת. וברגע שהיא פגשה את רוית, היא לא יכלה להפסיק לחשוב על לשכב איתה.
ההתחברות בין השתיים הייתה מיידית. כאשר הבנות חולקו לחדרים, נועה מיהרה לתפוס את המיטה שמתחת לזו של רוית. תוך ימים ספורים מה שהיה חברות 'מכורח הנסיבות' הפך לקשר עמוק וחזק. הן התחלקו בכל, ולא ניתן היה להפריד ביניהן.
גם לא במקלחת. ביום הרביעי, כשהגיעה שעת הט"ש, ושישים בנות נאלצו להתחלק בארבע מקלחות, אזרה נועה אומץ. "אני יכולה להצטרף אלייך?", שאלה נועה, מתאמצת לא לבהות בשדיה הבינוניים והמושלמים של רוית, "כלומר, כדי לחסוך זמן... ההפסקהכ תכף נגמרת..." היא הזדרזה להוסיף.
רוית נראתה מבולבלת לרגע או שניים, חייכה ואמרה, "בטח מותק, בואי תיכנסי". פטמותיה של נועה התקשו מייד מתחת למדיה. היא התפשטה במהירות, חושפת שדיים גדולים ומנומשים, פטמות בצבע אדום עז, ישבן עגול ומוצק, ושיער ערווה כתום כאש. נועה קלטה את מבטה המשתאה של רוית, אולי גם חיוך קטן... "קר לי", מיהרה לתרץ את פטמותיה הזקורות. "אז למה את מחכה?", ענתה רוית בחיוך, אדי המים אופפים אותה.
כאשר נועה נכנסה למקלחת של רוית, לפתע שאר הבנות הבחינו במתרחש, והרבה רעש וצחוק התעוררו "אפילו במקלחת את נדבקת לה לתחת?", העירה אחת, "אפשר להצטרף?" לעגה אחרת. "תתעלמי", סיננה רוית לנועה. נועה בכלל לא שמה לב שקרה משהו - היא הייתה מרוכזת מדי בידה של רוית, מסבנת את שדה השמאלי, מסבנת את הפטמה הכהה. בגלל הפרש הגבהים ביניהןף המראה הזה היה בגובה העיניים שלה. אם הן היו לבד, מה היא הייתה עושה לה... הפה שלה נפתח לאט, ונועה כמעט הושיטה את לשונה ללקק את פטמתה של רוית... "תתעלמי". בבת אחת נועה התעוררה, נבהלת מעט, ושמטה את הסבון שרוית הושיטה לה לפני רגע. נועה הודתה בלבה למקלחת על כך שבתוך כל המים האלה הרטיבות העצומה שנוצרה בכוס שלה הייתה בלתי נראית. היא התכופפה להרים את הסבון, אפה כמעט נוגע בישבנה המהמם של חברתה, מתאמצת באומץ לא לנגוס בו. לפתע רוית הסתובבה והכוס שלה היה ממש לפני פניה של נועה, הדגדגן התפוח, האדום והמפתה במרחק לשון... החרמנות הציפה את נועה, והיא התקשתה לשלוט בעצמה.
זה לא הזמן, זה לא המקום... היא התרוממה, הביטה הישר לתוך עיניה הירוקות של רוית, על שפתיה האדומות והמלאות, חייכה ואמרה, "אני כזו מגושמת". רוית חייכה בחזרה, ממתיקת סוד. ובתוך כל ההמולה הזו של המקלחת הצבאית, העמוסה בבנות עירומות, משהו מאוד אינטימי עבר בין שתי החברות, איזשהו סוד שלא ניתן להסביר במילים.
"היי בנות, אתן מתכוונות לסיים מתישהו? השעה כמעט נגמרה!"
מאז אותו ערב, היו שתיהן מתקלחות יחד בכל שעת ט"ש. אחרי כמה לילות גם ההתרגשות סביב זה פסקה, ושאר הבנות פשוט היו מרוצות מכך שהן צריכות להמתין טיפה פחות בתור.
ובכל לילה, רוית התקשתה להירדם על הדרגש העליון, מפני שמיטת הקומותיים התנודדה וחרקה בזמן שנועה הייתה מאוננת בתשוקה בדרגש התחתון. אנחותיה השקטות של נועה היו מתגברות, הרעידות והחריקות היו נכנסות לקצב מהיר יותר ויותר, עד שלבסוף, בבת אחת, הכל היה נפסק, ואנחת עונג איטית וחרישית השתחררה, כאשר נועה סוף סוף גמרה. בכל פעם שזה קרה, לרוית לקח עוד שעות ארוכות עד שהיא הצליחה להירדם. ובעשרה לחמש בבוקר שוב הייתה השכמה.
שוב הגיע תור המחלקה של רוית ונועה לשמור בלילה, וכמובן שהן דאגו לכך שהן ישמרו ביחד. בשעה שתיים בלילה הן תפסו את עמדת השמירה המבודדת ביותר בבסיס. רוית עלתה למגדל ונועה נשארה למטה. הן שוחחו שוב על האקס המנוול של רוית, ואיך שהיא תפסה אותו מזיין את החברה הכי טובה שלה שבוע לפני הגיוס. אחרי שהן סיימו לקלל אותו כרגיל, השתרר שקט. "אני יכולה לבקש ממך משהו? אבל זה קצת מביך," שאלה רוית.
"בטח בובה, כל דבר," ענתה נועה.
"את יכולה אולי... זאת אומרת... לא להביא ביד בכל לילה? כלומר, אני לא מתכוונת לפגוע בך או משהו, זה פשוט שכשאת מאוננת את מגרה אותי בטירוף, ואני לא כל כך טובה ב... לגעת בעצמי... ז"א אני אף פעם לא גומרת מזה. ואז נורא קשה לי להירדם, כי אני נורא, נורא חרמנית אבל אני לא מקבלת סיפוק, ובגלל זה כבר שבועיים לא ישנתי. וזהו", היא הוסיפה, כדי לשבור את השקט המביך.
"מצטערת," ענתה נועה, פשוט בכל פעם אחרי שאנחנו מתקלחות ביחד אני כל כך חרמנית שאני לא מסוגלת להתאפק."
עוד שתיקה מביכה.
"היי, רוית?"
"כן מתוקה?"
"יורד גשם, וקר לי. אני יכולה לעלות אלייך?"
"למה את מחכה?"
נועה עלתה במדרגות למגדל. כאשר רוית פתחה את הדלת, בלי להסס, היא נעמדה על קצות האצבעות והדביקה לה נשיקה צרפתית. רוית נרתעה לרגע, ולראשונה מאז הכירו נועה ראתה אותה חסרת ביטחון. "זה בסדר, אהובתי," אמרה נועה, "פשוט הסיפור שלך שבר את ליבי, וחשבתי שבתור החברה הכי טובה שלך, אני חייבת לעזור לך לפתור את הבעיה הזו". רוית היססה מעט, ולבסוף רכנה ונשקה לשפתיה של נועה, בתשוקה חזקה מכל מה שידעה בחייה. היא הרגישה את ידיה של נועה ממששות את ישבנה, נכנסות לתוך מכנסיה, ובבת אחת כל החרמנות שאגרה מאז שהכירו תקפה אותה. היא שברה את הנשיקה, הורידה מנועה את האפוד במהירות, כמעט קרעה את כפתורי החולצה בדרכה לשדיה הגדולים, הלבנים והמנומשים של חברתה הקטנה. היא הרימה את נועה אליה, מקרבת את הציצים הנפלאים שלה אל פיה, והחלה ללקק אותם, למצוץ את הפטמות, ללקק את המרווח ביניהם. נועה כרכה את רגליה סביב אגנה של רוית בחזקה, מתחככת בה דרך הבגדים, בקצב אחיד, כאילו רוכבת עליה. צמרמורות עונג עברו בה כאשר רוית ליקקה את חזה. היא התרוממה והביטה בעיניה של רוית. במקום השלווה האופיינית שלה, כעת לא היה דבר בעיני חברתה מלבד תשוקה בוערת. נועה מעולם לא הייתה חרמנית יותר. היא ירדה מרוית, נעמדה על רגליה, החוותה על הכיסא הגבוה שנועד לשמירה, ופקדה: "שבי." רוית צייתה.
לאט ובעדינות לא אופיינית לה, פתחה נועה את כפתורי חולצתה של רוית, כפתור כפתור. היא הסירה את הגופייה, פתחה את החזיה וחשפה את שדיה היפיפיים, בעליה הפטמות הכהות. כל המקלחות המשותפות האלה, הפטמות האלה היו כל כך קרובות אליה, אך עם זאת מחוץ להשגתה. היא ניגשה אל השד הימני, פתחה את פיה, ונגעה בו בקושי בלשונה. עוד נגיעה ועוד נגיעה, ליקוק, והלשון מקיפה את הפטמה, מגרה את רוית בצורה שהרעידה אותה. לבסוף הגיעה הלשון אל הפטמה, ונועה שגרה עליה את שפתיה, מתחילה למצוץ בהנאה. רוית פלטה אנחה. נועה עברה לשד השמאלי, ממשיכה לשחק בשד הימני, הלח, מעבירה את הפטמה בין אצבעותיה. בידה הפנויה והמיומנת פתחה נועה את חגורת מכנסיה של רוית, והפשילה אותן. רוית עזרה לה, בעטה את הנעליים ממנה, מעיפה גם את מכנסי הדגמ"ח, נשארת רק בתחתוניה. בלי להסיר את השפתיים מחזה של רוית, הכניסה נועה את ידה לתוך התחתונים, הספוגים מלחות, מלטפת את גבה החשוף והחם ביד השנייה. רוית הייתה רטובה, מאוד.
נועה התחילה לעסות את הדגדגן של רוית, תחילה בעדינות, ואחר כך בעוצמה חזקה יותר. רוית גנחה בקול, והתחילה להתחכך כנגד ידה של נועה, מגבירה את הקצב. "כן... עוד...", היא לחשה. נועה לא הייתה מסוגלת להתאפק יותר. מספיק עם העדינות. היא חייבת לטעום את רוית, ומייד. במהירות הברק, נועה ירדה אל בין רגליה של רוית, מסירה בגסות את התחתונים ממנה, קורעת אותם בכמה מקומות בדרך. רוית לא התייחסה. הכוס שלה היה פעור כעת מול פניה של נועה, רטוב ולח, נוצץ באור הירח, הדגדגן תפוח ואדום יותר מאי פעם. נועה העבירה עליו את לשונה, חשה את גופה של רוית נרעד סביבה בתענוג צרוף כשעשתה זאת. היא התחילה למצוץ אותו, ללקקה, לנשק בשפתיה. הקצב גבר, רוית הרעידה את אגנה כנגדה, מכווינה את נועה בהנאה. "אוי, אלוהים", זאת כבר לא הייתה לחישה. נועה החדירה לתוכה את אצבעה העדינה, ואז עוד אחת, נוגעת בה באופן שלא נגעו בה מעולם. העונג היה בלתי-ייאמן. רוית פקחה את עיניה.
מישהו עמד בחוץ, מעבר לגדר הבסיס. דמות אפלה עם מצלמה. זה היה רע. רוית הייתה חייבת להיפטר ממנו. היא רכנה קדימה נחשפת לאור , שדיה החשופים והלחים מנצנצים. "היי, תסתלק מפה!", היא הצליחה לסנן בקושי. נועה הייתה כל כך מרוכזת בכוס שלה, עד שהיא כלל לא הבחינה במתרחש. הדמות התעלמה. ניצנוץ של פלאש סינוור את רוית. נועה החדירה אצבע שלישית לתוכה, והגבירה את הקצב. הלשון מצצה בתאווה יתרה את הדגדגן של רוית. היא הניעה את האגן, רוכבת על האצבעות של חברתה. העונג קרא לה... לא. האיש הזה חייב לעוף מפה, או שהן יהיו בצרה רצינית. אין לה זמן לנוהל מעצר חשוד. היא הייתה יורה בו עכשיו, אבל הרעש יעיר את כל הגיזרה. נועה מצצה וחדרה אליה למטה... רוית שלחה יד לרובה שהניחה בצד, ודרכה אותו פעמיים באוויר. "תסתלק מפה, אמרתי! תעוף מפה, לפני שאני יורה בך!" הדמות נמלטה באימה. זה היה כל כך מגרה... אוי, אלוהים אדירים, מה היא עושה שם למטה... רוית נכנעה, עצמה את עיניה, וגמרה בצעקה.
נועה קמה, פשטה את מכנסיה והורידה את תחתוניה, שהיו רטובים לגמרי, והביטה בחברתה הענוגה והמסופקת, שרועה אפוסת כוחות על הכיסא. היא טיפסה עליה, רגליה של רוית בין ירכיה, שדיה הכבדים מעל אלה של חברתה, והביטה היישר לתוך עיניה הירוקות של רוית, מחייכת. "נו, מרגישה יותר טוב?"
"זה היה... מדהים... אני לא... אף פעם..."
"ששששש", הסתה נועה את רוית, ונשקה לה. היא הייתה מגורה מעבר לכל דמיון. בלי משים, היא התחילה לחכך את הכוס שלה באגן של חברתה, צובטת בישבנה הרך והמיוזע. רוית שלחה יד אל בין רגליה של נועה, והתחילה לעסות את הדגדגן שלה. "אני לא יודעת...", היא ניסתה להסביר במצוקה. "אל תדאגי, מתוקה שלי, אני אעזור לך," ענתה נועה, והניחה את ידה על זו של רוית, מעסות את הדגדגן ביחד. "כן... בדיוק שם...", נועה הכווינה אותה ביד אחת, נאחזת בגבה של רוית בשנייה. כאשר רוית צברה ביטחון, הרפתה ממנה נועה, והחדירה את אצבעות היד הפנוייה אל תוך הכוס שלה. "מהר יותר...", נועה לחשה באוזנה, מאיצה גם היא את הקצב, נושכת בעדינות באוזניה של אהובתה. "כן... עוד...", היא נאנחה בקול. "כן... כן... עוד...", הגניחות נהיו קולניות יותר, רוית הוציאה את אצבעותיה, לקחה את ידה של נועה, והחדירה אותה לתוכה. "כן... בדיוק ככה", היא התרוממה מעל רוית, והתחילה להניע את האגן, לרכב על אצבעותיה הדקות והארוכות. היא התנודדה, קדימה ואחורה, שדיה הגדולים מתנודדים באוויר, לעיתים נוגעים בשפתיה הצמאות של רוית. "את... פשוט... מדהימה", היא סיננה, בין האנחות שהלכו וגברו, התגבשו כמעט לכדי צעקות. נועה שלחה את אחת מידיה לעבר הדגדגן והתחילה לשפשף בחוזקה. "כן! כן! אוי, אלוהים, כן!" היא גמרה, וקרסה על גופה המיוזע של רוית, היישר אל שדיה הרטובים מרוק ומזיעה. רוית הוציאה את האצבעות מתוכה. נועה טיפסה מעט, ונשקה לשפתיה. "אני אוהבת אותך, רוית".
"גם אני אוהבת אותך".
חבוקות ועירומות, הבנות נרדמו.
***
"מה השעה?"
"אה... שתי דקות לארבע"
"לעזאזל! מהר, תתלבשי ותרדי!"
למזלן של הבנות, הקצינה התורנית אחרה להחליף אותן כרגיל. כאשר היא הגיעה, היא מצאה את שתי הבנות מדוגמות להפליא, ניצבות בעמדותיהן.
"היו אירועים חריגים?" שאלה הקצינה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
