רגעים כתובים

הפאזל שלי

מסתכלת על התמונה,

ניראת מבטיחה.

מרימה גבה סקרנית- אך לא מצליחה לשער מכמה חלקים היא בנויה.

מסכלת פעם נוספת ומבינה- שאת התמונה הזו אני רוצה,

יודעת שאוכל להוסיף,

כ"כ הרבה להוסיף.

מתחילה להרכיב את התמונה,

את הפאזל הכ"כ צבעוני שעומד מולי.

מתחילה את המסגרת,

אומרים שכך קל יותר,

יציב יותר ונותן תקווה להמשך.

עוברת בין הצבעים השונים,

מחלקת לקבוצות,

מניחה להפסקה קלה,

וחוזרת עם אנרגיות חדשות.

יודעת שיש עוד המון חלקים לאסוף.

יודעת שיש אין ספור חויות לצבור.

הכל מתאסף, חלק מצאתי אחרי שחיפשתי רבות,

את השאר קיבלתי מבלי לצפות.

מסובבת, משנה, מניחה במקום,

הוא בהיר יותר וצבעוני יותר ככל שאני משקיעה בו.

מתאהבת בחיי הפאזל שנוצרים לי,

רואה גם חלקים מסובכים, מניחה לרגע בצד,

ומיד אחר כך מוצאת את מקומם ללא מאמץ.

הפאזל בסיומו,

התקופה עומדת להגמר,

לא יכולה להדביק אותו ולמסגר

עד שלא אמצא את האזור הורוד בתמונה.

רוצה למצוא , לא רוצה עוד לפרק,

עוד לא מאסתי, עוד לא ראיתי את שלמותו,

כמה קרוב ככה רחוק.

איפה אתה?...מי אתה?

רוצה אותך בחיי, אתה החלק האחרון,

מחכה לך , בנתיים צוברת חוויות אחרות.

בוא

לפני שאצטרך לעזוב,

ולהכניס את הכל למגרה שניקראת זיכרונות.

שאלה שלא נשאלה

נכנס לחיי,

בדרך לא דרך.

שיחה בעברית איכותית מתנהלת,

אין ספק- מאוד מתרשמת.

נושא ועוד נושא,

מעברים טבעיים לא עוצרת בדרך.

מחייכת למחשב,

מקלידה עיוורת , לא מתעכבת.

הדקות עוברות,

אתה לומד -אתה חושף.

על מספרים, על חישובים ועוד כאלה דברים,

לא מבינה איך אדם עם כ"כ הרבה רגישות,

לומד מקצוע כ"כ שחור או לבן בעיני.

ממשיכה להנות,

נותנת לאני שלי לזרום,

מתחילה להאמין שאולי יש פה משהו מאחורי המילים,

אולי יש פה משהו שבשבילו כדאי לחזור.

הפעם זה מרגיש אחרת, הפעם זה מרגיש לי נכון.

מזכירה לעצמי הצלחות מהעבר,

שאין סיבה לא לנסות,

מציפה את עצמי בסיבות למה כן.

לא רוצה לתת לעצמי לעצור כעת.

אתה מעלה את נושא הגיל,

אני עוצרת,

לא נושמת,

מתאכזבת- כמה מפתיע,

איך לא שאלתי? מה לעצמי חשבתי?!

הודת, הצטערתי,

אין לך מושג כמה הצטערתי.

איך זה שלא הרגשתי את זה בכל אותן השעות?

איך זה שלא בדקתי פרט כ"כ שולי אך חשוב?!

מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו?

להיות האחראית? אולי הנסחפת?!

תנו לי סימן,  תן לי סיבה אחרת כדי לשפוט אותך,

תן לי סיבה מספיק טובה להעלם,

לא סומכת על עצמי פתאום.

כמה מאכזב..אם רק היתי שואלת קודם...

עוד יום יפה

מתעורררת לבוקר חדש,

לא צופה מה יקרה היום.

התרגשות קלה באויר,

שמש יחסית לעונה מנסה להכניס לכאן מעט חיים.

מחכה לך

הגעת,

ירוק- יפה ובדיוק כמו שרציתי.

צחוק מתפקע מרוב התרגשות

רוצה לשתף את כולם,

לא רוצה להתנשא מעליכם,

בסה"כ רוצה לשתף...

הולכת לטייל

ברחוב המפורסם,

אפילו סרט מצליח צילמו שם,

בתים צבעוניים דוכנים מקסימים,

אופנה חדשה מתערבבת בחנויות אספנות.

עבר עם עתיד מתערבב ויוצא הווה מקסים.

יושבת פה עכשיו

פעם ראשונה מקלידה במחשב החדש שלי

המון מילים...הרבה מחשבות..

אבל עם המון רעש מסביב.

שיהיה לנו המשך יפה.

אני.