http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249יושבת..כותבת..לרוב שומרת במגירת הדפים הלבנים.. לפעמים אף זורקת ומחפשת רגעים חדשים. בין שיגרה חדשה..למציאות אחרת, מוצאת את עצמי מתפנקת ומעניקה לעצמי זמן למילים-לרגעים. מקווה שאחשוף פה כמה שיותר רגעים כתובים. אני פה ,אתם?! heCopyright 2026 רחוקה אבל פה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=11645459<div align="right" dir="rtl">קפואה השוואה בין הביקור בשוויץ לתחושה בבית הזמני מרגישה איך הכל קפא ועצר מלכת, איך הימים עברו ושמרתי על עצמי <P style="TEXT-ALIGN: right; LINE-H</div>Sat, 13 Mar 2010 10:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (רחוקה אבל פה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=11645459http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539249&blog=11645459http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=11645452<div align="right" dir="rtl"> בוקר טוב, לא היתי פה שנה וחודש, הרבה זמן, לצערי לא הרבה השתנה חוץ מכמה תובנות חדשות שהוספתי לעצמי ועוד כמה קילוגרמים עודפים. אני כבר לא רחוקה- אני פה בארץ כמעט כמו כולם, אני כבר לא חווה רגעים מרתקים ורואה אנשים צבעוניים ברחובות אלא יותר אנשים תל אביבים שנמצאים במרדף חיים שעדיין לא מובן לי. אני פה- ייתכן שצריכה לשנות את שם הבלוג ואולי את הורוד פוקסיה התמים ואולי לא- אשמור לעצמי עוד קצת מהתקופה ההיא. אז, בעבודה בפילוסופיה אם תהיתם קיבלתי 95:) (בידע, דמות, יזע, וכתיבת בלוג). אני פה- רוצה להבטיח לעצמי לחזור ועכשיו להיות שוב חלק התגעגעתי לכתיבה- לכתיבה פרטית שלי ופחות כתיבת עבודות אקדמיות. שבת יפה לכולנו אני.</div>Sat, 13 Mar 2010 10:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (רחוקה אבל פה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=11645452http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539249&blog=11645452http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=10520568<div align="right" dir="rtl"> דברים שכבר עשיתי- 10.2.09 קיבלתי בבגרות אחת 100 התקבלתי והתגייסתי בדיוק לתפקיד שרציתי, היתי שם חלק בלתי נפרד ומשפיע כמו שקיוויתי. ניהלתי מערכת יחסית ארוכה ואהבתי באמת. התמודדתי עם הכאב הממושך שבא אחרי. <P</div>Tue, 10 Feb 2009 17:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (רחוקה אבל פה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=10520568http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539249&blog=10520568http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9907340<div align="right" dir="rtl"> ספטמבר התחיל, ואיתו כל השינויים שכ"כ הפחידו אותי. בדירת פרקט, לא רחוק ממרכז ה"ישראלידה" יושבת בחדר גדול עם חלון שקוף שלא משקיף לשום מקום. בלובי כמו לבית מלון ממוצע, עם ריח של זקנים בכניסה, בקומה הראשונה מצד ימין. שם אני. שם נמצאים כל הסמים שלא שלי. כל ההתרחשויות המוזרות, כל המחשבות המתפלאות, כל הרגשות המעורבים, על השינויים שעוד לא החלטתי אם אני אוהבת או לא. כל אלה שם. חוץ ממני. איפה אני -אני תוהה. האם זה הזמן לחפש את מקומי? האם זה הזמן שוב להשים יתד ולהבטיח את מקומי? עוד שבועיים עוזבת אותם, את הזוהמה, את האוירה, את העבודה, את החורף, את הנסיעות, את החופש וחוזרת. בשביל מה אני תוהה..</div>Tue, 16 Sep 2008 23:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (רחוקה אבל פה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9907340http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539249&blog=9907340http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9752421<div align="right" dir="rtl"> אני סוגרת את הבלוג. שוב פה...שוב כותבת... שוב נותנת למילים לצאת מבלי לעבור עליהן ולתקן. אני סוגרת את הבלוג, הוא מעולם לא היה פעיל, מעולם לא זכה לתגובות מרעישות, שימש כיומן במחשב, אז למה בכל זאת קצת חבל לי ?!. אחזור לדפים במגירה, המילים שם ניראות חשובות יותר, בעלות ערך רב יותר. העט השחור על הדף הלבן המקומט מקבל משמעות קצת אחרת. משמעות של פעם.. של געגוע, של משהו איכותי שלא ניתן להבין. אז אומרת שלום, לבלוג, לכתיבה ללא תיקון ושיפוצים, ליכולת שלי לוותר לעצמי ולא לדרוש מעצמי לכתוב שירה, אלה רק רגעים שאני חווה. אומרת שלום- למקום, לעבודה, לעיר הגדולה ולחיים מעבר לים. אז מה אם נשאר לי עוד חודשיים פה?!. אני את תהליך הפרידה שלי מהחיים פה מתחילה כבר עכשיו. תקופה מדהימה, מתקשה לעזוב, יודעת שצריך.. אולי אחזור לסבב שלישי. אוהבת את עצמי פה מקווה שגם אצלכם אוהב אותי. אני.</div>Fri, 15 Aug 2008 18:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (רחוקה אבל פה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9752421http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539249&blog=9752421http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9748960<div align="right" dir="rtl"> הבדידות הזו... נשימה נוספת, מנסה להכניס עוד קצת אויר, משהו שימלא אותי מבפנים, שמעט יחמם, האויר בחוץ עם מעט מעלות לא מוסיף לי כרגע. עוד נשימה, הפעם ארוכה יותר, אולי בכל זאת משהו יימלא..לא מוכנה להתרגל לרקנות, לא מוכנה להתמודד איתה ולהמשיך לעוד יום. חברה דיברה איתי ברמזים על הבדידות שלה, היא עוד לא חוותה אהבה, עוד לא הרגישה איך זה חיבוק מאהוב. תוהה עכשיו מה קשה יותר? החלום הזה?...הכמיהה להרגיש? או הגעגוע למשהו שהיה...לידיעה שיכול להיות אחרת. לצמרמורת בזיכרון לחיבוק שהיה, מידיים אוהבות ,מכאלה שרק נמצאות פה לשם החיבוק, ומכאלה שלא רצויות. כרגע- לכולן אני מתגעגעת. מרגישה שאני נחנקת. משתעלת- מנסה להוציא רעלים, להוציא את התחושה הזו החזקה שמסרבת להתפוגג, אם היתי פסיכולוגית היתי מכנה את זה בדידות בצמתי החיים. אך אני... רק כותבת..רגעים. כרגע הוא רגע של לבד... של מחנק...של רצון במגע..תמים. בידיעה שיש בארץ שלכם מישהו שמתגעגע ורוצה אותי, מסרבת להפרד מהחיים פה, ולסכם אותם בין היתר כתקופה של בדידות. בעבר מישהי כתבה "גם שם יהיה לבד" עצוב עד כמה זה נכון.</div>Thu, 14 Aug 2008 23:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (רחוקה אבל פה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9748960http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539249&blog=9748960http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9658140<div align="right" dir="rtl">הפאזל שלי מסתכלת על התמונה, ניראת מבטיחה. מרימה גבה סקרנית- אך לא מצליחה לשער מכמה חלקים היא בנויה. מסכלת פעם נוספת ומבינה- שאת התמונה הזו אני רוצה, יודעת שאוכל להוסיף, כ"כ הרבה להוסיף. מתחילה להרכיב את התמונה, את הפאזל הכ"כ צבעוני שעומד מולי. מתחילה את המסגרת, אומרים שכך קל יותר, יציב יותר ונותן תקווה להמשך. עוברת בין הצבעים השונים, מחלקת לקבוצות, מניחה להפסקה קלה, וחוזרת עם אנרגיות חדשות. יודעת שיש עוד המון חלקים לאסוף. יודעת שיש אין ספור חויות לצבור. הכל מתאסף, חלק מצאתי אחרי שחיפשתי רבות, את השאר קיבלתי מבלי לצפות. מסובבת, משנה, מניחה במקום, הוא בהיר יותר וצבעוני יותר ככל שאני משקיעה בו. מתאהבת בחיי הפאזל שנוצרים לי, רואה גם חלקים מסובכים, מניחה לרגע בצד, ומיד אחר כך מוצאת את מקומם ללא מאמץ. הפאזל בסיומו, התקופה עומדת להגמר, לא יכולה להדביק אותו ולמסגר עד שלא אמצא את האזור הורוד בתמונה. רוצה למצוא , לא רוצה עוד לפרק, עוד לא מאסתי, עוד לא ראיתי את שלמותו, כמה קרוב ככה רחוק. איפה אתה?...מי אתה? רוצה אותך בחיי, אתה החלק האחרון, מחכה לך ,</div>Mon, 28 Jul 2008 23:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (רחוקה אבל פה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9658140http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539249&blog=9658140http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9595344<div align="right" dir="rtl">שאלה שלא נשאלה נכנס לחיי, בדרך לא דרך. שיחה בעברית איכותית מתנהלת, אין ספק- מאוד מתרשמת. נושא ועוד נושא, מעברים טבעיים לא עוצרת בדרך. מחייכת למחשב, מקלידה עיוורת , לא מתעכבת. הדקות עוברות, אתה לומד -אתה חושף. על מספרים, על חישובים ועוד כאלה דברים, לא מבינה איך אדם עם כ"כ הרבה רגישות, לומד מקצוע כ"כ שחור או לבן בעיני. ממשיכה להנות, נותנת לאני שלי לזרום, מתחילה להאמין שאולי יש פה משהו מאחורי המילים, אולי יש פה משהו שבשבילו כדאי לחזור. הפעם זה מרגיש אחרת, הפעם זה מרגיש לי נכון. מזכירה לעצמי הצלחות מהעבר, שאין סיבה לא לנסות, מציפה את עצמי בסיבות למה כן. לא רוצה לתת לעצמי לעצור כעת. אתה מעלה את נושא הגיל, אני עוצרת, לא נושמת, מתאכזבת- כמה מפתיע, איך לא שאלתי? מה לעצמי חשבתי?! הודת, הצטערתי, אין לך מושג כמה הצטערתי. איך זה שלא הרגשתי את זה בכל אותן השעות? איך זה שלא בדקתי פרט כ"כ שולי אך חשוב?! מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו? להיות האחראית? אולי הנסחפת?! תנו לי סימן, תן לי סיבה אחרת כדי לשפוט אותך, תן לי סיבה מספיק טובה להעלם, לא סומכת על עצ</div>Thu, 17 Jul 2008 23:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (רחוקה אבל פה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9595344http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539249&blog=9595344http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9589420<div align="right" dir="rtl"> עוד יום יפה מתעורררת לבוקר חדש, לא צופה מה יקרה היום. התרגשות קלה באויר, שמש יחסית לעונה מנסה להכניס לכאן מעט חיים. מחכה לך הגעת, ירוק- יפה ובדיוק כמו שרציתי. צחוק מתפקע מרוב התרגשות רוצה לשתף את כולם, לא רוצה להתנשא מעליכם, בסה"כ רוצה לשתף... הולכת לטייל ברחוב המפורסם, אפילו סרט מצליח צילמו שם, בתים צבעוניים דוכנים מקסימים, אופנה חדשה מתערבבת בחנויות אספנות. עבר עם עתיד מתערבב ויוצא הווה מקסים. יושבת פה עכשיו פעם ראשונה מקלידה במחשב החדש שלי המון מילים...הרבה מחשבות.. אבל עם המון רעש מסביב. שיהיה לנו המשך יפה. אני.</div>Thu, 17 Jul 2008 00:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (רחוקה אבל פה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9589420http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539249&blog=9589420http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9550838<div align="right" dir="rtl"> הרכוש האמיתי שלי יום מיוחד עבורי, אני קונה אותך. הסתכלתי עליך...הרגשתי את זה, יכלתי לדמיין כיצד אתה הופך להיות משמעותי עבורי. מרגישה את ההתמכרות אליך עוד לפני שהגעת, את התלות שאני אפתח בך. ירקרק, שיק במיוחד, של חברה מובילה עם הבטחת איכות מעולה, לפטופ יקר, אנו אמורים להפגש עוד 10 ימי עבודה. מצפה לך וכ"כ שמחה שאני מצליחה לכלכל את עצמי, ולקנות רכוש לעצמי. מחייכת ומצפה אני.</div>Fri, 11 Jul 2008 02:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (רחוקה אבל פה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=539249&blogcode=9550838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=539249&blog=9550838