רגעים כתובים

החמצה?!

אני פה עכשיו יותר מתמיד..

כל כולי..מאושרת מהמקום שלי,

הנסיעה הספונטנית לארץ אישרה לי את תחושתיי לגבי מהו מקומי כרגע.

נסעתי,

שלמה עם כל הדברים שהשארתי מאחוריי,

יודעת שכך הם היו צריכים להתנהל ולהיות

חוץ מדבר אחד- אתה.

אני כועסת עליך, וכואבת שלא נלחמת ,

שלא הופעת בביתי ודרשת את מה שכ"כ רציתי להעניק.

שלא שמת בצד הרבה דברים

והפכת את כל המילים למציאות.

כואבת שלא הובלת בדיוק בנקודה שהושטתי יד שתוביל אותי.

מאוכזבת- שויתרת,

שחיפשת סיבות שזה לא יקרה,

דווקא כשהכל היה ניראה שזה אפשרי.

מתגעגעת למחשבות שאתה איתי,

מתגעגעת לכמיהה שבראשי לקרבה שלך.

כועסת על ההתנהלות,

וכועסת על עצמי שלא הסתרתי עד כמה אני רוצה.

אני פה,

תחושת החמצה מציפה,

מקווה שזה לא קרה -"לא באשמתי".

אתה יודע מה מוזר?

המחשבה עליך תמיד תמיד מעלה לי חיוך...געגוע...

אפילו עכשיו.

שולחת נשיקה

אני.

ביום הולדת 23

חוזרת מיום עבודה שיגרתי,

תוהה על המשך הדרך,

מפה לאן?!

עד מתי?

רוצה שייגמר? רוצה להשאר?

וכמה אני מפסידה אם אני עוזבת כעת?

מגיעה הביתה, טלפון לארץ מזכיר לי את האירוע שלכם,

מודיעים לי שהוא מתקיים עוד 24 שעות.

רואה את זה קורה ושאנני חלק ממנו.

דמעות של געגוע והחמצה מציפות אותי באותן הדקות.

5 שעות לפני היום הולדת שלי ,

אין תוכניות באויר,

אין הרגשה שעומדת להתקיים לה דווקא השנה מסיבת הפתעה גדולה.

הרעיון צץ,

משום מקום,

כנראה היה בתא מאוד מאוד רחוק.

מבררת , התרגשות מציפה,

מתקשרת מודיעים לי עוד שעתיים יש טיסה.

מתחילה לחשב ,

שעתיים - 40 דקות נסיעה לשדה,

מה שמשאיר לי 10 דקות לארוז ופשוט לצאת מפה,

תוך כדי שאני מדברת עם פקידת שירות של אל על

שהיתה יותר מהירה ממני.

זורקת ארון שלם למזוודה גדולה,

אין זמן למיין, אין זמן לקפל ובטח שלא להתלבט.

מרגישה בסצנה של סרט,

לא מבינה מה קורה אותי,

רצה מהר בשדה יודעת שאם אתעכב דקה אחת מעבר למצופה,

זה ייגמר החלום, זה יתבטל ואני אשלם על השטות הרבבה מאוד.

רצה, לא מפסיקה לרגע,

נעזרת בכם.

מגיעה מתנשפת, אחרונה שעולה,

אחרונה שעוברת את הבדיקה,

הקפטן נותן הוראה "סוגרים היא האחרונה להיום-שיהיה לילה טוב".

מחייכת...הצלחתי:)

עכשיו נישאר רק 5 שעות טיסה ואני בבית.

ביום הולדת 23 שלי.

עם החברות...עם האחיינים...עם המשפחה,

ואיתכם חניכים יקרים שעדיין תופסים לי המון מקום בלב.

גאה בכם יותר משאתם יכולים לדמיין

תודה שהתרגשתם לראות אותי

לא פחות ממני.

אני פה לחופשה קצרה-ויש שמש!!!!

מחפשת אותך...

איפה אתה אני תוהה

מסתובבת ברחובות הראשיים של אירופה

בין חנויות ענק ואלפי תיירים.

מתהלכת ,מרימה את הראש,

שלא אפספס את פניך.

שלא אחלוף לידך מבלי לומר מילה.

השבת בפתח, אל תדאג אני עוד מחכה.

אתה תכף תבוא, אני יודעת אני עוד לא בורחת.

מבטיחה שאקח אותך

אל ארץ זבת חלב ודבש.

אל הפשטות אך היופי,

אל השמש החמה,

שתדע מהי שמש שבאמת מחממת

ולא רק מסנוורת.

ניסע לירושלים לטיול תיירים,

אראה לך את התרבות של הדתיים שקשה לי להבין,

את המקומות הקדושים שמזכירים לי שאני יהודיה.

אעמוד איתך וננשום את האויר הצלול,

אשיר לך את השיר שמרגש אותי כל פעם מחדש,

ואנסה לתרגם אותו כמה שיותר מדוייק.

נחלוף על פני ת"א, נצעד בטיילת,

ואולי עוד נצטרף למצעד שישנו באיזור.

נישב על החוף ונוכל פירות עם טעם,

כמו שרק בארץ יש.

לא אשכח לעצור ביפו,

הרי מה זה ביקור מולדת בלי חומוס?!

אחרי כמה ימים,

שבהם תראה את חבריי המיוחדים,

ואת משפחתי המורכבת,

אבקש ממך לנסוע..

בחזרה לפה.

ניסע לפני שתחשף אל החסרונות של המדינה הקטנה,

לפני שתראה את העוני והשחטויות,

לפני שאזכר מדוע אנני רוצה באמת לחזור לגור בה.

רק כמה ימים להראות לך,

את היופי של המדינה הכ"כ קטנה שממנה אני באה.

להסביר לך מדוע אני כמהה אליה כמעט כמו אליך.

בנתיים נותר לי רק למצוא אותך,

איפה אתה?!