רגעים כתובים

שוב מגיעה הביתה,

הבית שקט,

מסתתרת מפני הרוח שבחוץ.

שוב מפשפשת בארונות המטבח מחפשת משהו אכיל,

ועכשיו גם כשר לכבוד החג.

שוב אמא מתקשרת, נשמעת דואגת משום מה,

למרות שאני פה כבר תקופה ארוכה.

שוב מעצבנת בדרכה...בחוסר הבנת התמונה.

שוב בורחת לכתיבה,

מתלבטת אם לשלוח או לא,

ושוב יודעת שלא אזכה לתגובה..

ותוהה אם אני באמת רוצה שדווקא לטקס הזה יחשפו?!

שוב מעלה זיכרונות מתקופות אחרות,

שוב מזכירה לעצמי שעל פני השטח מאוד טוב.

שוב מחפשת שיחה כנה בעברית,

שוב מתאכזבת.

אז יושבת,

וכותבת,

ומסרבת להשקיע מחשבה..

מסרבת להביא את עצמי בכתיבה.

כי מה הטעם?

בשביל מה?!

שוב...ושוב.....ושוב...

אותה השיגרה,

ואני עוד הבחורה שהתחילה לשכנע את עצמה,

ששגרה זה לא דבר רע.

נשמעת שוב כמו נערה שטחית..

שוב בדיוק כמו שאני לא רוצה.

אני.

אם רק היית רואה את עצמך כפי שאני רואה אותך...

מתלבטת אם לשלוח את המשפט בהודעה,

זה ישמע טוב גם באנגלית?!

נזהרת במילים,

מפחדת שיסגירו אותי.

חזרתי לדירה עם התרגשות קלה,

הלוואי והיית רואה את מה שאני ראיתי היום.

את מה שהרגשתי כשדיברתי ,כשהקשבתי.

הלוואי ויכלתי להסביר את מה ששמעתי בין השורות.

הלוואי ויכלתי להגיד יותר..

להעיז יותר..

להרגיש יותר..

ולחוות יותר..

הלוואי ואפסיק לחפש את הקצת "יותר"..

ופשוט אהנה ממה שקיים.

הלוואי וזה הדדי.

אני.

"שמחה רבה ..אביב הגיע פסח בא"

בוקר שבת,

קו 183 עובר ליד הבית,

שומעת את מכסחת הדשא של השכן שלא ישן אף פעם,

סוגרת את החלון, מעלה את המעלות,

חושבת כמה אירוני,

שהפסח בא עוד לפני האביב.

תוהה אם הוא אכן יגיע...

הבטחתי לעצמי לשמור על מסורת,

על הטיפה שתזכיר לי מי אני,

מהי זהותי.

מעטים הדברים שאני רוצה להדמות להורי,

אך אוירת החג נמצאת ברשימת ההעדפות שרוצה להעביר לילדי..

כשיגיעו..אם יגיעו.

מזכירה לעצמי שחג היום,

קניתי אפילו כמה מצות.

זרקתי חלק מהחמץ והשאר החבאתי בארונות,

מעניין אם אכילת מצות אכן תאפשר לי להרגיש ולו מעט תחושת חג?!

מתקשה להאמין.

הערב,

עוד לא החלטתי איפה אני.

כנראה שאצטרף לקבוצת ישראלים שבאו לפה עם חלום להיות עשירים,

ועם עוד כמה אנשי העולם  שיהפכו את ליל הסדר הזה,

להתנהל בשפה האנגלית.

אלך להתלבש בבגדי החדשים,

אחייך ואנסה להרשים באנגלית,

אנשים שסביר להניח שלא אראה עוד.

אבל שיהיה..

נחמד לשם שינוי לא להיות חלק מאוירת החג ,

אך בכל זאת מתגעגעת היום יותר מתמיד:

לריחות,

לרעש,

לטלפונים,

להכנות,

לנקיונות,

לעצבים שמתלווים לכל הטקס,

לקריאת האגדה,

ובעיקר לכם..

האחיינים.

נשיקות

חיבוקים

וחג שמח,

תשמרו בשבילי על אמא.

אני.