רגעים כתובים

הפאזל שלי

מסתכלת על התמונה,

ניראת מבטיחה.

מרימה גבה סקרנית- אך לא מצליחה לשער מכמה חלקים היא בנויה.

מסכלת פעם נוספת ומבינה- שאת התמונה הזו אני רוצה,

יודעת שאוכל להוסיף,

כ"כ הרבה להוסיף.

מתחילה להרכיב את התמונה,

את הפאזל הכ"כ צבעוני שעומד מולי.

מתחילה את המסגרת,

אומרים שכך קל יותר,

יציב יותר ונותן תקווה להמשך.

עוברת בין הצבעים השונים,

מחלקת לקבוצות,

מניחה להפסקה קלה,

וחוזרת עם אנרגיות חדשות.

יודעת שיש עוד המון חלקים לאסוף.

יודעת שיש אין ספור חויות לצבור.

הכל מתאסף, חלק מצאתי אחרי שחיפשתי רבות,

את השאר קיבלתי מבלי לצפות.

מסובבת, משנה, מניחה במקום,

הוא בהיר יותר וצבעוני יותר ככל שאני משקיעה בו.

מתאהבת בחיי הפאזל שנוצרים לי,

רואה גם חלקים מסובכים, מניחה לרגע בצד,

ומיד אחר כך מוצאת את מקומם ללא מאמץ.

הפאזל בסיומו,

התקופה עומדת להגמר,

לא יכולה להדביק אותו ולמסגר

עד שלא אמצא את האזור הורוד בתמונה.

רוצה למצוא , לא רוצה עוד לפרק,

עוד לא מאסתי, עוד לא ראיתי את שלמותו,

כמה קרוב ככה רחוק.

איפה אתה?...מי אתה?

רוצה אותך בחיי, אתה החלק האחרון,

מחכה לך , בנתיים צוברת חוויות אחרות.

בוא

לפני שאצטרך לעזוב,

ולהכניס את הכל למגרה שניקראת זיכרונות.