רגעים כתובים

החמצה?!

אני פה עכשיו יותר מתמיד..

כל כולי..מאושרת מהמקום שלי,

הנסיעה הספונטנית לארץ אישרה לי את תחושתיי לגבי מהו מקומי כרגע.

נסעתי,

שלמה עם כל הדברים שהשארתי מאחוריי,

יודעת שכך הם היו צריכים להתנהל ולהיות

חוץ מדבר אחד- אתה.

אני כועסת עליך, וכואבת שלא נלחמת ,

שלא הופעת בביתי ודרשת את מה שכ"כ רציתי להעניק.

שלא שמת בצד הרבה דברים

והפכת את כל המילים למציאות.

כואבת שלא הובלת בדיוק בנקודה שהושטתי יד שתוביל אותי.

מאוכזבת- שויתרת,

שחיפשת סיבות שזה לא יקרה,

דווקא כשהכל היה ניראה שזה אפשרי.

מתגעגעת למחשבות שאתה איתי,

מתגעגעת לכמיהה שבראשי לקרבה שלך.

כועסת על ההתנהלות,

וכועסת על עצמי שלא הסתרתי עד כמה אני רוצה.

אני פה,

תחושת החמצה מציפה,

מקווה שזה לא קרה -"לא באשמתי".

אתה יודע מה מוזר?

המחשבה עליך תמיד תמיד מעלה לי חיוך...געגוע...

אפילו עכשיו.

שולחת נשיקה

אני.