רגעים כתובים

ביום הולדת 23

חוזרת מיום עבודה שיגרתי,

תוהה על המשך הדרך,

מפה לאן?!

עד מתי?

רוצה שייגמר? רוצה להשאר?

וכמה אני מפסידה אם אני עוזבת כעת?

מגיעה הביתה, טלפון לארץ מזכיר לי את האירוע שלכם,

מודיעים לי שהוא מתקיים עוד 24 שעות.

רואה את זה קורה ושאנני חלק ממנו.

דמעות של געגוע והחמצה מציפות אותי באותן הדקות.

5 שעות לפני היום הולדת שלי ,

אין תוכניות באויר,

אין הרגשה שעומדת להתקיים לה דווקא השנה מסיבת הפתעה גדולה.

הרעיון צץ,

משום מקום,

כנראה היה בתא מאוד מאוד רחוק.

מבררת , התרגשות מציפה,

מתקשרת מודיעים לי עוד שעתיים יש טיסה.

מתחילה לחשב ,

שעתיים - 40 דקות נסיעה לשדה,

מה שמשאיר לי 10 דקות לארוז ופשוט לצאת מפה,

תוך כדי שאני מדברת עם פקידת שירות של אל על

שהיתה יותר מהירה ממני.

זורקת ארון שלם למזוודה גדולה,

אין זמן למיין, אין זמן לקפל ובטח שלא להתלבט.

מרגישה בסצנה של סרט,

לא מבינה מה קורה אותי,

רצה מהר בשדה יודעת שאם אתעכב דקה אחת מעבר למצופה,

זה ייגמר החלום, זה יתבטל ואני אשלם על השטות הרבבה מאוד.

רצה, לא מפסיקה לרגע,

נעזרת בכם.

מגיעה מתנשפת, אחרונה שעולה,

אחרונה שעוברת את הבדיקה,

הקפטן נותן הוראה "סוגרים היא האחרונה להיום-שיהיה לילה טוב".

מחייכת...הצלחתי:)

עכשיו נישאר רק 5 שעות טיסה ואני בבית.

ביום הולדת 23 שלי.

עם החברות...עם האחיינים...עם המשפחה,

ואיתכם חניכים יקרים שעדיין תופסים לי המון מקום בלב.

גאה בכם יותר משאתם יכולים לדמיין

תודה שהתרגשתם לראות אותי

לא פחות ממני.

אני פה לחופשה קצרה-ויש שמש!!!!