רגעים כתובים

שנה וחצי אחרי

על אותה פיסת דשא

ליד אותו עץ בודד

על שמיכה סגולה

וסנאי קטן שמתפס.

נאחזת בקרני שמש בודדות

עננים שמנים שעושים עבורי צורות.

דשא ירוק, פטריות אחרי הגשם,

שוב ספר בידי, שוב "בארץ אחרת"

כותבת ומתרגשת שחזרתי,

חזרתי כפי שחלמתי.

תוהה מה השתנה מהשנה שעברה?

איך זה שחזרתי לאותה הנקודה?!

תחושת בדידות קלה,

זקוקה לחיבוק

למבט שמבין

לשיחה אמיתית בעברית.