החיים זה לא פיקניק

יש ימים שנחרתים בזיכרון. יש אירועים שפשוט זוכרים. יש ימים שגם אחרי הרבה שנים, כשנזכרים באותו מאורע זוכרים בדיוק
איפה היינו ומה עשינו ואיך נודע לנו. עוצמת המאורע חוקקת אותו במוח לתמיד. אירוע אחד כזה הוא רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
אירוע שני הוא נפילת מגדלי התאומים.

זה היה יום שלישי. השעה הייתה קרוב לחמש אחר הצהריים. הייתי בעבודתי החדשה. חודשיים קודם לכן התחלתי לעבוד שם.
באותו יום עבדתי במשמרת ערב כי החלפתי מישהי שבימי שלישי היו לה לימודים. באותם ימים גם הייתה לנו טלוויזיה בחלל העבודה.
היא דלקה כל היום בלי קול כדי שנתעדכן אם היה פיגוע, למשל. פתאום התקבל דיווח על תאונה של מטוס שנתקע בבניין בארה"ב.
ראינו כתובית רצה בתחתית המסך. לא עבר הרבה זמן והיה דיווח על עוד תאונה של מטוס, באותו מקום, מגדלי התאומים, שעד אז
הכרתי בעיקר בשם. מהר מאוד התחזקה הדעה שזו לא תאונה אלא אירוע טרור. ואז הגיעו דיווחים מצולמים מארה"ב.
כולנו הפסקנו לעבוד ועמדנו ובהינו בהלם במסך הטלוויזיה. מישהו הגביר את הקול ושמענו את הדיווחים.
ראיתי בניינים מעלים עשן ואת הדבר הכי מזוויע בעולם: אנשים שקופצים אל מותם. זה בעיניי היה יותר מזעזע מהכול.
אנשים שהלכו לעבודה כמו בכל יום ופתאום ברור להם שהם לא חוזרים הביתה. והם כל כך מיואשים ופוחדים שהם מעדיפים
להתאבד בקפיצה. אף אחד במשרד לא עבד חוץ מבחורה אחת שישבה ולא הרימה את העיניים מהמחשב שלה אפילו פעם אחת.
הרעש והדיבורים לא הפריעו לה. היא התעלמה מהכול והמשיכה בשלה. כשסיימה את עבודתה היא קמה והלכה הביתה.

אנחנו נשארנו למשמרת ערב, אבל אף אחד לא היה יכול להתרכז בכלום מלבד בתמונות ששודרו בטלוויזיה.
בסופו של דבר הכרחנו את עצמנו לחזור לעבוד, כי בכל זאת היו דברים שחייבים להיעשות. ואז הבניינים התחילו להתנדנד.
לנוכח עיניי המשתאות קרסו שני הבניינים בשידור חי והכול הפך לעיי חורבות מעלי עשן. שאר הערב מעורפל לי.
איכשהו גייסתי מספיק ריכוז כדי לסיים את מה שהייתי צריכה לעשות, נמלטתי הביתה והתחברתי עד הלילה לטלוויזיה.
שוב ושוב ראיתי  את המטוסים נכנסים בבניין, את האנשים הקופצים ואת קריסת הבניין וזה עדיין נראה לא מציאותי.

הרבה פעמים חשבתי מה הייתי עושה אם הייתי נקלעת חס וחלילה למצב דומה. האם הייתי מסוגלת לקפוץ? אני חושבת שלא.
אחרי הפיגוע הרבה השתנה. בעולם הבינו טוב יותר עם מה ישראל מתמודדת ומה זה לחיות עם טרור.
הוחמרו הבדיקות הביטחוניות בנמלי תעופה בחו"ל. ארה"ב נכנסה לעוד מלחמה שסופה לא נראה.
סדאם חוסיין איבד את השלטון ואת חייו, ולנו במשרד הוציאו את הטלוויזיה מחלל העבודה.