זה היה שבוע מעייף, מתיש ואינטנסיבי. בעזרת תרגילי אקרובטיקה סיניים שילבתי שבוע עבודה רגיל עם גיחות לפסטיבל אייקון. היום הייתי כל כך עייפה שישנתי עד שמונה וחצי בבוקר, תופעה נדירה אצלי כגשם באוגוסט. בכלל סבלתי השבוע משעות שינה משוגעות. בכל לילה התעוררתי ממשהו – גשם, משאית שנסעה רוורס והשמיעה צליל צורם אופייני, בני נוער קולניים בחופשה – בין אחת וחצי לשתיים וחצי בלילה. לאחר שהתעוררתי לא הצלחתי להירדם שוב למשך כשעתיים, ואחרי שנרדמתי סוף סוף, הבוקר מיהר כמובן להגיע וצלצול הסלולרי המעורר תלש אותי באחת משינה עמוקה ונטולת דאגות וזרק אותי לעוד יום של עבודה ואייקון.
רק נדמה לי או שהשנה פסטיבל אייקון התפרש על יותר תחומים מאי פעם? מלבד הנושאים המסורתיים של מדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים היו פעילויות בנושאי קומיקס, אדריכלות, עיצוב, אסטרונומיה (לרגל שנת האסטרונומיה הבינלאומית – 400 שנה לגילוייו של גלילאו גליליי) ותוכנית שלמה של מפגשים עם סופרים.
באייקון בשנה שעברה הייתי רק בהקרנת סרט החובבים על באפי ובהקרנה של ד"ר הוריבל. השנה לא הוקרן הסרט המצוין על באפי וגם לא הסרט העוד יותר מצוין "אנג'ל – יום במשרד" ובשביל סרטים באורך מלא לא הייתה לי סבלנות, לכן הסתפקתי בשמיעת שש הרצאות. כמו באוניברסיטה, גם בפסטיבל גיליתי שהקשר שבין כותרת ההרצאה לתוכנה עלול להיות מקרי בלבד. רוצה לומר, היו הרצאות שציפיתי בהן למשהו וקיבלתי דבר שונה לחלוטין. ההרצאה המעניינת ביותר ששמעתי בכל ימי הפסטיבל הייתה של ד"ר דניאלה גורביץ' מאונ' בר אילן על מוטיב הקיר. היא זוכה בתואר
כי הייתה ההרצאה הכי מעניינת, וד"ר גורביץ' עצמה דיברה באופן המושך, הרהוט והמעניין ביותר (בכל זאת מרצה באוניברסיטה) מכל המרצים ששמעתי. בהרצאה נעשה שימוש במגוון אמצעי המחשה (סרט וידיאו, שקופיות תמונות, אודיו) והיא הוסיפה לי הכי הרבה ידע חדש.
ההרצאה נקראה "מהנסיכה במגדל עד האיש שבקיר" והיא עסקה בדברים שמפחידים אותנו. לצד דברים שמפחידים את רובנו כיום (מחלות, כאב, מוות של אדם אהוב) ודברים שהפחידו בעבר (חיות טורפות, מכשפות, רוחות) מתברר שגם הקיר תופס מקום מרכזי ברשימת החרדות של בני האדם לאורך ההיסטוריה. בהתחלה חשבתי: מה כבר יכול להיות מפחיד בקיר? כולה קיר. אבל אז שמענו את סיפורו של האיש שבקיר (מאת מרסל אימה)
ואכן, להילכד בין לבני הקיר נשמע כמו דבר לא נעים בלשון המעטה. נושאים נוספים שעלו בהרצאה היו סיפורי הזוועה על בניית חומת סין: בין הלבנים והמלט קבורים כנראה גם אנשים. בררר... וכן נדון הביטוי "ביתי הוא מבצרי", וכמה מפחיד להיות מחוץ לחומה בלי אפשרות להיכנס לטירה המגוננת. מה אגיד לכם? פתאום המשפט "חבר זה לא קיר" מתחיל להיראות לי באור שונה במקצת...
עדכון טלוויזיה:
הרגע שחיכיתי לו הגיע. הסדרה המצוינת בהגשת ירון לונדון – "לונדון פינת בן יהודה" – שעוסקת בשפה העברית העכשווית ושודרה במקור ביס עולה לשידור בערוץ 10 מיום שלישי 13.10 בשעה 22:00. ירון לונדון מקסים בדינוזאוריות החיננית שלו ובניסיונותיו להבין את העברית העכשווית,
הנכדים שלו מתוקים להפליא והמסע שהוא עורך בשדות העברית מספק הבחנות מעניינות.
מצורפות כמה תמונות שצילמתי (לחצו עליהן כדי לקבל גודל מלא או עמדו עליהן כדי לראות את הכותרת שנתתי) ומעבירות את אווירת הפסטיבל.
כינוי:
אנג'י
בבלוג זה
בכל הבלוגים
