החיים זה לא פיקניק

עליי להודות שממבט ראשון הנושא "יהיה בסדר" לא דיבר אליי. מה לא דיבר? שתק. כמו דג. מילא פיו מים. סכר את פיו. טוב, הבנתם את הרעיון. העניין הוא שאני הרבה יותר טובה בלפרט את כל הדברים שלא בסדר, ולהראות איך בהתבסס על העבר, סביר יותר להניח שיהיה לא בסדר בממדים אפוקליפטיים מאשר בסדר. אבל אז דאלי כתב את מה שכתב ואני עניתי את מה שעניתי ותוך כדי ההתכתבות איתו עלה לי הרעיון לפוסט אופטימי ומעודד זה. אבל לפני שאני מדברת על העתיד, תנו לי לקחת אתכם למסע אלפביתי קצר אל העבר.

אוכל
פעם ישראל לא הייתה מי יודע מה מבחינה קולינרית. היה לחם שחור ולחם לבן; היה יוגורט לבן ובהמשך חידוש מסעיר: משהו שקראו לו פריגורט ששווק בטעם צבעי מאכל בגוון תות ואפרסק. אפשר היה למצוא מגוון מצומצם של פירות וירקות, למנה עיקרית אכלו עוף מכובס או  קציצות מלחם ולקינוח - עוגת חנק.
היום אפשר לקבל סחרחורת ממגוון הלחמים בסופר, מקרר הגבינות והמעדנים מתפוצץ ממותגים ומטעמים בשמות קופצניים; יש הרבה פירות שצורתם מוזרה וטעמם נתון לוויכוח שצריך הדרכה איך לאכול אותם; קינוחים כמו קרם ברולה, שפעם אף אחד לא שמע עליהם, היום אפשר להכין מאבקה. ובנוסף, יש מסעדות מכל העולם בכל הסגנונות ולא צריך להיות בעשירון העליון כדי לאכול סושי או לובסטר.

טכנולוגיה
פעם נסעו פה בסוסיתות, כיבסו בפיילות, שמעו חדשות בטרנזיסטור וראו ערוץ 1 בשחור לבן.
היום לרבים מאוד יש מכונית ואפילו שתיים, כמעט בכל בית יש מכונת כביסה, וגם מייבש כביסה ומדיח אינם דבר נדיר. בכל בית כמעט יש טלוויזיה צבעונית שמשדרת עשרות ערוצים, ומי שמחזיק רק את ערוצים 1 ו-2 עושה זאת פעמים רבות מתוך בחירה ולא כי ידו אינה משגת.

מעמד האישה
ראיתם "מאד מן"? ראיתם את הזלזול בנשים? איך קוראים להן מותק ומתוקה, מעירים הערות גסות לידן, מתבדחים על חשבונן, צובטים אותן אם מתחשק ובטוחים שהן מוכשרות הרבה פחות מהגברים? עד לא ממש מזמן לנשים בכלל לא הייתה זכות בחירה. בארצות הברית החופשית והליברלית ניתנה לנשים זכות זו רק ב-1920. בשווייץ הנאורה זה קרה רק ב-1968!
נכון שכיום הנשים עדיין משתכרות פחות מגברים באותו תפקיד, מקודמות פחות ומפוטרות יותר, אבל תראו איזו התקדמות כן הושגה בתחום ההטרדות המיניות ושוויון ההזדמנויות. כשצפיתי ב"מאד מן" חשבתי בסיפוק שלמרות הכול התקדמנו.

סביבה
פעם היה אפשר לעשן בכל מקום: בעבודה, באוטובוס, במונית, בטיסות, בקולנוע, בקופת חולים. הייתם נכנסים לרופא והוא היה אומר לכם לעשות "אה" בעודו פולט סילון עשן לעבר פרצופכם. המעשנים בוודאי לא שמחים על כל ההגבלות שמוטלות עליהם כיום ועל מה שהם רואים בו ציד מכשפות, אבל לי כלא מעשנת נעים מאוד להיכנס לרכבת/ קניון/ אוטובוס נטולי ריח סיגריות.

סרטים
אילו סרטים הפיקה פעם תעשיית הסרטים הישראלית? סרטי בורקס עם זאב רווח וסרטי מתיחות עם יהודה ברקן. בשנים האחרונות חל שיפור עצום ברמת הסרטים ובהפקות, עד כדי כך שהגענו עד כדי מועמדות לאוסקר.  ואיפה היינו רואים פעם את הסרטים? בקולנוע היחיד שהיה בעיר, על כיסאות עץ קשים וחורקים. היום בלא מעט ערים יש מספר רב של בתי קולנוע ובכל אחד שורות סדורות של כיסאות מרופדים למשעי.

 רפואה
פעם לא היו אמצעי הדמיה מתקדמים ולכן האבחון היה קשה יותר. מי שחלה בסרטן מת פעמים רבות מהמחלה כי לא היו טיפולים יעילים וכי האבחון היה נעשה לעתים קרובות מאוחר מדי. לא היו ניתוחי השתלה וחולים רבים מתו בשל כך. פגים שהיום שורדים פעם היו מתים.
כיום המודעות עלתה, הבדיקות השתכללו, ניתוחים חדשניים פותחו, טכנולוגיות חדשות הומצאו, שיטות הריפוי התקדמו וכתוצאה מכך תוחלת החיים עלתה מאוד (נניח לרגע שזה דבר שכולו טוב ולא משהו שיוצר עוד בעיות).

***

קחו את כל ההתקדמות המרשימה שהושגה ב-60-50 השנים האחרונות וחשבו עליה. עכשיו תדמיינו לאן אפשר עוד להגיע, איך ייראו החיים שלנו, אילו המצאות יקלו על חיינו בעוד 20 שנה. כשמסתכלים על הכול בפרספקטיבה כזו אפשר בהחלט להירגע ולהגיד לעצמנו: למרות הכול, יהיה בסדר. בעוד 20 שנה ייראה לנו מגוחך שפעם לא הרשו לזוגות חד-מיניים להתחתן. בעוד 20 שנה נגיע אפילו לירח. אה, בעצם כבר היינו שם. 

שלכם, מעוֹדדת ומעוּדדת

לא מלאכית