הכבשה בשירות המדינה

ערב.

ההורים יושבים בנחת מול מרקע הטלוויזיה צופים בצולעים עם כוכבים להנאתם.

לפתע! זעקות אימה וניפנופי סמרטוט נקלטים מכיוון אמי הורתי- הפושע: פרפר לילה שחור גדול ודיכאוני (מה זאת אומרת איך אני יודעת שהוא דיכאוני?! כולו שחור!).

אמא קופצת מהספה (אבא בינתיים לא ממש מבין מה הולך) והפרפר מתנחל על הדובי של אחיין שלי שמשום מה צפה בטלוויזיה יחד עם ההורים שלי (הוא לא רואה בד''כ תוכניות ריאלטי, הוא יותר אנין טעם).

ברוב תושיה ועוז לקחתי את הדובי ועשיתי "פוּ" על הפרפר בכיוון החלון, מה שהעיף אותו לרחוב שכולו טוב. אה בעצם לא, זה העיף אותו לרחוב שלי.

מילות סיכום נרגשות מאמא שלי: "הילדה הזאת היא כמו שלמה המלך- יש לה דיבור עם חיות!"

או משהו בסגנון.

מחר בגרות בחיבור, איזה צחוקים אם אחד הנושאים יהיה זואולוגיה.

ועוד אחד אחרון כי בלוג זה גם סוג של יומן-

אתמול הייתה מסיבת סיום כיתתית (הנה סמיילי- ) היה נחמד וטעים ולא עצוב בכלל.