http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903הכבשה כבר לא בשירות לאומי, זהו סיימה. עכשיו היא עובדת (מקווה שלא יפטרו אותה) ונכנסת לחיים. לימודים, זוגיות. מה שבא ברוך הבא.heCopyright 2026 הכבשה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11977995<div align="right" dir="rtl">לכתוב, לעדכן את הדינוזאור הזקן הזה, תגידו לי לא?!כל פעם מחדש משעשעת אותי העובדה שאני עושה הכל אבל הכלעם מוזיקה, חוץ מלכתוב. ברמת ה-הולכת לישון, אוכלת,מתקלחת, קמה, ישנה עם מוזיקה, כן? אבל רק כשאני כותבת אני מכבה את המוזיקה. משעשע.בכל מקרה, מה שבאת רציתי לכתוב זה,שכבר הגעתי לרמה המעצבנת של הדיכאון, שזה לא עומק הבור אבל עדיין מן שלולית כזאת שאי אפשר לעלות או לרדת ממנה, וזה כבר נהיה נורא מתסכל לדבר רק על זה עם החברות שעוד נשארו לי אז הנה נעשה מעשה, במקום להתרכז בשליליים- נתרכז בחיוביים! כמו שאומרים בניו-אייג': תבנה וזה יבוא (או משהו בסגנון).אז ככה-יש לי עבודה. ברוך ה' עבודה שאני גם נהנית ממנה. ולאחר תקופה ארוכה במקום רחוק עם אנשים מציקים אני עכשיו במקום קרוב עם אנשים מגניבים! יש איתי בצוות המתחלף אחת ציירת, אחת רוסיה (אני עוד אגלה שורשים רוסיים, לא יכול להיות שסתם אני אוהבת אלכוהול) ובוסית שהיא גרופית של דמדומים.אני יודעת מה אני עושה שנה הבאה, בניגוד לכמה אנשים. אני גם מאוד מכוונת במטרה שלי ויודעת בערך לאן אני בעצם רוצה להגיע.אני מקלידה די מהר עם יד אחת.אני בקשר טוב בינתיים עם אחותי.אני יכ</div>Sun, 15 Aug 2010 00:46:00 +0200rrsheep@gmail.com (הכבשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11977995http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535903&blog=11977995http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11677926<div align="right" dir="rtl">ואו שנים.מצחיק שאני חוזרת לבלוג רק בגלל הסיבה הטיפשית ביותר ביקום- המשפחה שלי מציפה לי את הפייסבוק וכבר אין לי שם פרטיות.כאילו, פייסבוק, פרטיות. מה?הכל התחיל כשהפייסבוק נהיה מן דבר כזה שכולם חייבים שיהיה להם (כולם חוץ מ...) ואז אמא שלי הכריחה אותי לעשות לה אחד, תוך כדי אח שלי החליט שזה רעיון ממש טוב להתחיל לעדכן על כל שטות ונגמר בכך שגיסתי גם פתחה לעצמה פרופיל. ועכשיו כולם משגיחים עלי בעשרים עיניים ומגיבים על כל שטות שלא קשורה אליהם...מה שמצחיק הוא, שפעם, בבלוג הראשון שלי, איך שהוא אמרתי לאח שלי שאני כותבת בלוג והוא כמובן ביקש את הכתובת אבל לאור התוכן שהיה שם (לא משהו נועז, אבל היה שם תוכן, בניגוד לבלוג הזה) אמרתי לו שאין מצב בעולם שהוא יכנס אליו, מה שהביא את אחי לשאול את השאלה המתבקשת "אז כולם יכולים לקרוא מה את כותבת חוץ מאחיך?!"כן. כי דברים כמו החרדות שלי, הדיכאונות שלי, האכזבות שלי אני נורא אוהבת לתת לכל העולם לקרוא, אבל לא למשפחה שלי. ממש לא להם.ובנימה אופטימית זו, אלך לנבור בארכיון של עצמי לראות מה כתבתי לפני שנה ושנתיים.</div>Sun, 28 Mar 2010 00:59:00 +0200rrsheep@gmail.com (הכבשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11677926http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535903&blog=11677926http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11405788<div align="right" dir="rtl">זה קצת פאתט שבחורה צעירה בת 19 ומשהו תלהג על כמה שהיא מרגישה זקנה, אבל כבר אמרו חכמים (ומבוגרים...) ממני ש"הכל יחסי". ביליתי את 27 השעות האחרונות במקום שמאוד יקר לליבי, מקום שממש עיצב את מי שאני היום ונתן לי הרבה יותר מעוד משהו לכתוב עליו בקורות חיים, אבל אני לא יכולה שלא להיתפס לדיכי מסוים כשאני רואה שהמבנה נשאר אותו מבנה, העקרונות נשארו (אני מקווה) אותם עקרונות, ההווי נשאר אותו הווי ורק האנשים התחלפו... הילדים המעצבנים שפעם היו חניכים שלי גדלו, ועוד שנתיים אם יחול שיפור בהיתנהגות שלהם הם בעצמם כבר יהיו מדריכים, ואני כבר ממש אהיה סבתא. לראות את כל ההתרגשות סביב שבת אירגון הזכיר לי תקופות כל כך אחרות שהייתי שמה את כל ההון שבעולם רק כדי לחוות יום אחד מאותה תקופה, ביחוד שעכשיו אני נמצאת בפלונטר עם עצמי, לומדת כמה יש לי עוד ללמוד על החיים מחוץ לחממה של הבית. אני שונאת נוסטלגיה, היא אף פעם לא תזכיר לך כמה בכית וכמה היה לך רע. לדוגמא- אני כל הזמן מוצאת את עצמי חושבת על סעד ועל כמה הייתי רוצה לחזור לתפקיד הישן שלי, כשעוד הזיכרון על הלילות של הבכי ועל הימים אפופי הדיכאון טרי טרי אצלי בכונ</div>Sat, 21 Nov 2009 22:25:00 +0200rrsheep@gmail.com (הכבשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11405788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535903&blog=11405788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11359006<div align="right" dir="rtl">אבל התרגלתי לעובדה שאלה החיים. מצחיק שדווקא מה שהיה לי הכי חסר שנה שעברה זה מה שהכי מעיק עלי עכשיו, למה הכל בא בבום ולא בקצב הנכון? ואתם יודעים מה עוד מצחיק? שדווקא השיר הזה התיישב לי עמוק בלב ועשה לי דיכי כזה של חורף. (ואם בא לכם גם להתעמק במילים) לא שבהכרח אני מסכימה עם הכל, הרי משבר האמון שנוצר ביננו הוא קצת יותר רציני ממשבר של תיכוניסטיות, אבל אני בהחלט מסכימה עם זה שהאמונה שומרת עלינו, ולא רק ערים.</div>Sun, 01 Nov 2009 01:10:00 +0200rrsheep@gmail.com (הכבשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11359006http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535903&blog=11359006http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11277338<div align="right" dir="rtl">שעת לילה, גשם ראשון ופתאום אני מוצאת את עצמי מסתכלת על תמונות חדשות שלה בפייסבוק. לא יודעת למה (או שאולי כן), אבל לא מסקרן אותי להתסכל על תמונות שלנו ביחד מלפני שנה, הרבה יותר מעניין אותי מה שלומה היום, אם היא למדה לכעוס בצורה בריאה ולא הרסנית. לא, זה לא פוסט אהבה לבחורה (למרות שהשאלון השבועי הוא "האם יש לכם נטיות חד-מיניות?"), זה פשוט פוסט געגועים אליה, והשאלה שתמיד ניצבת ללא פיתרון- למה התחברתי כל כך דווקא אליה? כי לא הספקנו לריב? כי חוץ מאותו מקרה שגרם לשבר הגדול היא לא הספיקה לאכזב אותי כמו שרבים (ורבות) אחרים הצליחו? וגשם חזק יורד בחוץ, וכמו בטראומה זה מחזיר אותי לאותו בוקר ארור שהחיים קיבלו תפנית מפחידה, המוות נראה קרוב יותר מאי פעם והאלוהים רחוק יותר מאי פעם. בלי להגזים, זה היה הבוקר ששינה את חיי. והכל בגלל אדם אחר, שהכרתי רק חודשיים לפני.</div>Tue, 29 Sep 2009 01:13:00 +0200rrsheep@gmail.com (הכבשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11277338http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535903&blog=11277338http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11257941<div align="right" dir="rtl">אפשר למצוא שידורים חוזרים של "חצי המנשה" בערוץ 23, ולהיווכח שבשביל סיטקום טוב לא צריך את שנות ה-2000. ראש השנה חלף עבר לו, בהרכב משפחתי מלא. פעם זה היה מציק לי יותר, בית עם כל האחים והגיסים והאחיינים,והייתי לוקחת את החגים הרבה יותר ברצינות, אבל מאז למדתי כמה דברים ובמוסף של ראש השנה, בין תשר''ת ותש''ת הרשתי לעצמי להחטיף הצצה על עלם החמודות היחיד בבית הכנסת של אבא שלי (שממוצע הגילאים שם לרוב נע בסביבות ה-80-70) ובסוף התפילה עוד התבאסתי לגלות ש"מי שמביט בי מאחור, לא יודע מי אני" ומלפנים הוא הרבה פחות חתיך ממה שחשבתי. בערב הלכתי לתצוגת האופנה השנתית בטיילת (דתיים אולי יזהו אותה כ"תשליך") ובעוד הדור המבוגר יותר מבכה את השנים שבהם הם לא יכלו לעבור מטר מרובע בלי להחליף "שלום שלום" אני דווקא פגשתי הרבה חברות ונהנתי תועפות, אבל לא בלי שבדרך חזור שמתי לב להתעננות השמיים וחשבתי לעצמי כמה החורף בנתניה יכול לדכא אותי. ולנושא אחר, השנה בשירות התחילה כמובן, ו-so far so good, כמובן שאני תמיד מזמזמת לעצמי בראש ש"גם שנה שעברה התחילה בצורה מבטיחה..." אבל הרבה מהחסרונות שהיו שנה שעברההתמלאו</div>Sun, 20 Sep 2009 23:47:00 +0200rrsheep@gmail.com (הכבשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11257941http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535903&blog=11257941http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11180580<div align="right" dir="rtl">מתשעה באב, היום בו חזרתי הביתה סופית מהקיבוץ עד היום- נורא בער לי לכתוב פוסט, אחד מסכם כזה, כולל. אבל מרוב קריטריונים לאיך הפוסט צריך להיראות לא יצא פוסט. אז הנה אני פה, אחרי הסוף, אחרי הסמינריון לשנה הבאה, ואחרי שהחלפתי את מיקומי לשנה הבאה. כן כן, כמה שהייתי מורעלת על ערד החלטתי בסוף שזה היה סתם מטופש ללת עד לשם והחלטתי לסגור במרכז אחר, קצת קרוב יותר הביתה (שעה באוטובוס, חצי שעה ברכב פרטי). הנה רשימה קצרה שניסחתי אחרי 10 חודשי שירות (מתוך 11...): *בניגוד למה שחשבתי עד היום- אני מעולה עם ילדים בכל הגילאים. *למדתי שאם יש משהו שאני ממש ממש רוצה- אני אשיג אותו. *למדתי שאני, אחרי הכל, אנושית. עם כל הכח שיש לי, גם הגוף אומר "נשבר לי" ופוצח בשביתה. *למדתי שצריך לתת לו לשבות, אחרת העיצומים ימשכו. *למדתי שברגעים הקובעים והמכריעים של החיים רק אני עומדת לרשות עצמי. אין אף אחד אחר. *למדתי איך להסתדר (ואוסיף בהסתייגות- אפילו להנות) עם אנשים שאני לא אוהבת. *למדתי שאתה אף פעם לא יכול לדעת כשאתה פוגש את הבנאדם הזה שיהפוך את עולמך ב-180 מעלות. (לגבי הסעיף האחרון, גם אני תהיתי בהתחלה למי</div>Sat, 22 Aug 2009 23:47:00 +0200rrsheep@gmail.com (הכבשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11180580http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535903&blog=11180580http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11096217<div align="right" dir="rtl">אולי באמת, אבל כרגע אני עומדת בפני הסוף. בפני הסוף של אחת השנים המדהימות/נוראיות/מחזקות/מחשלות/טובות... אין מספיק מילים לתאר את השנה האחרונה ואת מה שעברתי בה. ביום שלישי יהיה היום האחרון שאני אגיע לעבודה וככל הנראה ביום רביעי אני אסע בפעם האחרונה הביתה... ביום רביעי ערכו לי ולבוס לשעבר מסיבת פרידה (הוא עזב החודש את הפינת חי אחרי חמש שנים). לא היו שם הרבה אנשים, כמה מהילדים איתם עבדתי, מורה מסויימת פה, אישתו של הבוס שם אבל כמה שהיה מצומצם ככה היה נהדר, כל מי שדיבר הזכיר לי פן שונה בשנה החולפת והזכירו לי כמה קשה ושוברת הייתה השנה, אבל ככל שנזכרתי במה שעברתי ככה קלטתי שאני אחרי הכל והבנתי שיצאתי מזה, נשארתי בחיים והאמרה השחוקה של "מה שלא הורג- מחשל" נהייתה הרבה יותר אמיתית מבחינתי. האמת שאין לי כח להשתפכויות, אני בעצמי עוד לא יודעת איך לסכם בבירור את השנה ועוד צפויים לי כמה שיחות פרידה וחיבוקים השבוע אז נחתום את הפוסט כאן ואולי עוד יהיה לי משהו להוסיף בנושא (אז למה את לא שומרת טיוטא?! טיפשה.) שבוע טוב.</div>Sun, 26 Jul 2009 00:22:00 +0200rrsheep@gmail.com (הכבשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11096217http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535903&blog=11096217http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11007131<div align="right" dir="rtl">"וכשאתה מאבד את האמון בזולתך מה נשאר לך מלבד עצמך" (מירה קדר, אחד מאלף)</div>Sun, 28 Jun 2009 02:23:00 +0200rrsheep@gmail.com (הכבשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=11007131http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535903&blog=11007131http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=10983733<div align="right" dir="rtl">לא ממש מתחשק לי ללכת לישון, אבל חייבים כי מחר צריך לקום מוקדם לשירות. "כי מה אפשר לעשות מלבד לחכותלחכות שיגיע בוקר חדשמה אפשר לעשות מלבד לחכותבשקט בשקט לבוקר חדש" (רונה, ברור שזה רונה) עד לתקופה מסוימת לא הייתי טיפוס שמצטער על דברים מהעבר, אבל לאחרונה יש סיפור אחד שרודף אותי. "לא ידעתי איך לחזורמהפעם האחרונה אל הרגע שלפני הטעות הראשונהלא ידעתי איך לחזורמקרקעית הבוראל מפלס הנשימהאל הפעם, אל הפעם הראשונה" (רונה, שוב) יקח עוד הרבה זמן עד שאני ארפה מהעניין הזה, או עוד הרבה אנשים. "אני לא אפסיק לרצות אני לא אפסיק לרצותאני לא אכנע לרעיון הזהשאי אפשר כי איפשר כי איפשר זה עיניין של השרדות גם אם תגיד לי שדי כבר ונגמראין לי ברירה אלא לרצות את האפשר" (רונה, אחרון ודי) כן, זה פוסט מאוד מסתורי ולא ברור ועמוס בשירים של רונה קינן (נו, כל שנה יש לי תקופה כזו שהיא היחידה שאני מצליחה לשמוע) אבל אל תשכחו שהשעה כבר עשרה לשתיים וחופש הביטוי חי וקיים.</div>Sun, 21 Jun 2009 01:39:00 +0200rrsheep@gmail.com (הכבשה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=535903&blogcode=10983733http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=535903&blog=10983733