מאניה דיפרסיה. מגיל?בערך ממתי שאני זוכרת את עצמי.
הפרעות אכילה,בהתאם.
אישיות חלשה,אכזבות מילדות,לגדול במציאות שונה מכולם,להיות שונה מכולם,כמה אפשר לדפוק ילדה קטנה?
והייתי כל כך קטנה ושברירית איך אפשר לפגוע במלאך כל כך קטן?לשרוף ולצרוב אותה ולשרוט אותה להפוך אותה לבחורה משוגעת,דיכאונית,זאב מתבודד עם תיק שלם של דימוי עצמי,דיכאון אינסופי שחוזר על עצמו שוב ושוב ומתעצם עם הגיל.
עד מתי לילות של בכי כמו עכשיו?עד מתי רצון להתאבד,אני לא זוכרת יום אחד שלא חשבתי על דרכים בהם אני רוצה למות.אפילו לא יום אחד.
כל יום,כל יום עובדת בי המחשבה על מוות,תמיד שמי צועק מהמחשבות עם הצירוף "התאבדה" . ואני מחייכת.כאילו כשזה ייקרה הכל ירגע
כל המחשבות ישתתקו,הכל ירגע,אני אמצא שלווה,בלא נודע הזה,אף פעם לא הצלחתי למצוא את האומץ להשלים את המעשה
לפגוע בעצמי הייתי פוגעת ללא הפסקה,הקאות לחתוך את עצמי לאגרף את עצמי ללא הפסקה להעניש את עצמי שיצאתי כל כך דפוקה,כל כך מעוותת,כל כך שונה .
אני פשוט לא יכולה להחזיק את זה יותר בפנים,אני לא יודעת אם הטיפולים עם הפסיכולוגית עוזרים או רק מחמירים את המצב כשלאט לאט אני מבינה כמה השריטה שלי כל כך עמוקה.
די לא יכולה יותר עם הלילות האלה,הנה עוד לילה ללא שינה כשלמחרת עבודה מהבוקר,לשרוד את כל היום עד השעות של הקטנות של הלילה,לשחק,הכל אצלי משחק בחיים,אני מרגישה כאילו אוכל להיות השחקנית הכי טובה בהסטוריית הקולנוע אם איי פעם אלך לכיוון התחום.
בהצלחה לאנשי הלילה לעבור את הלילה בשלום . והנה עוד יום עבר לו ואני עדיין כאן מתהלכת בחיים. עוד מלחמה עברה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Princess Dairy