מה זה אושר?
למה אי אפשר להיות מאושר לנצח,כל רגע?
יש לי קטע,כמו לכל אחד שיש לו קטע מסוים דפקט אופי שאיתו הוא הולך למשך חייו.
אצלי זה מהקטעים הנפוצים,אבל אני מהמזוכיסטים שלוקחים את זה רחוק,רחוק מאוד,לאזורים הכואבים ופוצעת פותחת ומקלפת את אותו פצע שוב ושוב ושוב.
לרצות משהו,משהו אסור,משהו מסוכן שידוע שייפגע בי להימשך לזה להתמכר לזה כמו סם,להריח את זה את הסכנה ובו זמנית את ההנאה הרגעית.
אני יודעת שאני לא אשיג את המבוקש,את הנדרש.
אני יודעת שזה ייגמר ברע.
אבל אני ממשיכה. למה? כי זה כיף
זה כיף להרגיש את הלב שלי נקרע נחצה לשתיים,ובדיוק כפי שזה נשמע,כשמילים פשוטות יכולות לגרום לך להרגיש חסרת אונים,חנק,טירוף,סחרור חושים.
סוג של חרב לוהטת מפלחת דרכה במהירות מאית שניה אפשר להרגיש כל תחושה בעצמה ובבירור תחילה בגרון ואז חוצה דרכו ללב לבטן וכך עד קצות האצבעות,אני מרגישה נפילה חבטה עצומה.
זה תמיד נגמר אותו דבר,זה תמיד נגמר ברע. זה מחלה.
אבל לפעמים אני תוהה,מתי יגיע המרפא?כל פעם חולפת למול עיני המחשבה שאולי הוא,או זה הם המרפא אבל מתאכזבת לגלות,ששום אדם או שום סם אינו מרפה למחלה שלי. אין דבר שיכול לרפא אופי
אין דבר שיכול לתקן את הנפש השרוטה שלי,הטראומטית.
כל דבר בחיים הזה אכזב. אני רק מצפה למוות שיבוא בדלתי,כי אני חלשה מדי להחזיק כאן מעמד.
הלוואי ויום אחד,אקום,ולא אדע. מי אני?מהיכן באתי,מהו עברי.
ובכלל שלא אדע מהו רע,כי יודעת אני יותר רע מטוב.
נולדתי לעולם מקולקל,ולא משנה כמה אני יודעת להעריך דברים קטנים תמיד תהיה מעליי עננה שחורה,לעולם לא אוכל להיות מהאלה,שמחייכים תמיד,בלי סיבה,כי טוב,כי שמח,כי אין דבר רע. אני מקנאה בכם,הלוואי ואנשים כמוני יימחקו ורק אתם תישארו תהפכו את העולם הזה ליותר טוב ויותר יפה.
אני גם רוצה.יום אחד.לקום.ולחייך באמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Princess Dairy