 כינוי:
.Mr Brightside מין: זכר MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2014
הספד.
פפוש, אבא, יהי זכרונך ברוך,
לא דמיינתי שכך זה יהיה.
אם להיות כן, לא דמיינתי את זה ככה בכלל. לא כתבו את זה בספרים, לא הציגו בסרטים, לא השמיעו בשירים...
הכנתי את עצמי המון לרגע בו המאבק שלך עם המחלה יסתיים.
אקום בבוקר, כמו כל בוקר. אמצה את היום עד תומו, כמו כל יום. ואלך לישון, כמו כל לילה.
הפרט היחיד שיימחק בעריכה יהיה דמותו של אבא בבית.
לא להאמין שלפני ארבעה חודשים, שיחת טלפון אחת ממך- אשר הכניסה אותי להלם פיזי ונפשי באותו בוקר, הבוקר בו הפסקת להרגיש את הרגליים, הייתה העמוד הראשון בפרק האחרון של חייך.
התחלה של דרך ארוכה של סבל וכאבים, ניתוחים וטיפולים, שיקום ופיזיותרפיה, סיעוד ולבסוף שיתוק.
היום, כשאני ניצב בפני הקבר שלך, אני מרגיש שלווה.
מרגיש שזכיתי. זכיתי בפרידה ממך. פרידה שכל כך הרבה אנשים אינם זוכים כאשר הם מאבדים אדם היקר אליהם.
ביום שבת האחרון... נכנסתי לחדר בו בחרת לעזוב את עולם החיים. החזקתי לך את היד, פקחת את עיניך והסתכלת בעיניי. שטף של מילים לצד שטף של דמעות דלף ממני. הרגשתי שזו ההזדמנות האחרונה להגיד לך את כל מה שלעולם לא אמרתי. כל מה שהתביישתי להגיד או הובכתי להודות בו.
למרות שכבר לא יכולת להגיב, אפילו להוציא מילה אחת, ידעתי שאתה מאזין. ידעתי שאתה מרפה, משחרר, מתעופף...
הבטחתי לך שאשים על ראשי את כתר המלך במשפחה, ואשמור על כולם. על מלודי הכלבה שמתגעגעת אליך כל כך הרבה, אמא היקרה לי יותר מכל, ועל כל מי שאהבת אי פעם.
אמרתי לך תודה. תודה אינסופית. על ארגז הכלים שרכשת לי. החל מהעצמאות שירשתי ממך ברגע ששלחת אותי לעבוד בגיל צעיר ועד הגאווה שתמיד עטפת אותי בה. גאווה על מי שאני בתור אדם, בן משפחה, חייל, הומוסקסואל, מנהיג, וילד.
ילד שלך.
אשר תמיד יהיה שלך.. גם בקרקעית האוקיינוס וגם במעלה המרומים. ילד שחרוט בליבו סרט שקופיות נע של כל הרגעים שחווינו ביחד. לטוב ולרע. לרע ולטוב.
תודה על מה שהיית עבורי ועבור כל כך הרבה אנשים נוספים. תודה על כל החוויות המחשלות, הסיפורים המרתקים והשיחות המעצימות.
אני יודע שאתה שם למעלה, מסתכל עלינו עכשיו... ורואה בכמה אנשים נגעת. כמה אנשים מרגישים את הצורך להיפרד ממך.
ואל תדאג פפוש. אני לא לבד. תראה את כל החיילים במדים, העמיתים לעבודה, והחברים לחיים אשר מלווים אותי בתהליך הזה.
אני מוקף באהבה כה מחבקת ותומכת... אשר כמעט משתווה לאהבה שאתה הענקת לי.
גם ברגעים הכי שפלים שלי, תמיד עמדת לצידי. עם אהבה ללא גבולות, ללא תנאים, וללא דרישות.
בליל הסדר האחרון, המשפחה החליטה לנקוט צעד קשה ולחגוג את הסדר.
החלטתי לפתח את התמונה הזאת שלך, להניח בראש השולחן ולחגוג גם איתך את ליל הסדר האחרון. הרגשתי שאתה באוויר בין כל שיר או קושיה וידעתי שזה אינו הסדר האחרון שלנו איתך. אומרים שאנשים מיוחדים הם אלה אשר נפטרים בחג, אין לי ספק שאתה אחד כזה.
מיוחד, אוצר, טהור, פלא ואגדה. אגדת הגילבורדים.
תמשיך לחייך את החיוך הנפלא שלך, בכל מקום אשר תהיה...
כי למרות כל הארבעה חודשים האחרונים – ככה אני זוכר אותך.
אני אוהב אותך אבא.
נכתב לפנות בוקר בתאריך ה16.4.14.
דניאל גילבורד ז"ל 1954-2014
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
