Roots before Branches
...The greatest thing you''ll ever learn is just to love and be love in return |
 כינוי:
.Mr Brightside מין: זכר MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2014
Recovery.
לצערי הרב אני מכיר את בית החולים הזה כמו את כף ידי.
אני יודע איפה אבא התאשפז לראשונה, היכן הוא נותח ואיפה הוא עבר את ההקרנות מייד אחר כך.
אני זוכר איפה נמצאת מחלקת רנטגן ואיפה נמצא המיון, את הדרך למחלקת אורתופדיה אני זוכר היטב-למעשה אני מבלה כאן את רוב הזמן.
לומד כאן לא מעט בכלל. איך לצחצח שיניים למטופל, איך להאכיל אותו, איך לרחוץ אותו במיטתו ואיך להחליף חיתול לאדם סיעודי מורכב.
זה מוזר שאבא לא מרגיש את הצוואה ומטה. זה שונה לראות תינוק עם זקן לבן.
בראייה מהצד אי אפשר לעכל את זה.
בן אנוש בן 60 שמאבד שיווי משקל כמו גור כלבים. עיניים אבודות, שיער נושר, גזים ללא שליטה...
כל התסמינים לכלב קטן.
הוא גם נובח בלי הפסקה, על המשפחה, הרופאים והאחיות, העיקר שנלטף אותו.
הוא גודל כל כך מהר, חומק מבין האצבעות, רק אתמול עמדת על שתי הרגליים
היום אתה כבר לא מרגיש אותן.
מרגיש לא בפוקוס, כאילו טעיתי במושב בהקרנה של הסרט הזה, משהו הפסיק לעבוד, משהו התנתק, סוללות חלשות.
מלחמות עם אני ועצמי מתחוללות בתוכי, מעין שחמט שאין בו שחור ולבן.
רק צפצופים של מוניטורים וצינורות עירויים מלאי דם סביבי.
מיטות זזות, סדינים מתחלפים, פנים באותו וחולפות
כמו סצינה מסרט בהילוך מהיר-בו אני יושב במקום אחד עם רגליי אחת על השנייה וכל הרקע מסביבי רץ במהירות האור ומתנגן בדציבלים גבוהים מאוד.
האור כבה-האור נדלק, אחיות באות-אחיות הולכות, לחץ דם, חום, שיעולים, מדדים ונחירות.
הסרט הזה רץ כל כך מהר, כמה רעש, כמה תזוזה וכמה וילונות, מושטים ימינה-שמאלה, ועוד קצת ימינה ועוד קצת שמאלה, לא מאפשרים לאוזניי מנוח ולעיניי רוגע...
עד הסצינה האהובה עלי.
כשהשמש עוד לא זרחה ובחוץ ערים רק הכוכבים שעוד לא נפלו, גרביים על ריצפה קרה במסדרונות שקטים.
אין צפצופים ואין צינורות. נדמה שהכל עצר במקום, הדם הפסיק לזרום, המוניטורים הפסיקו להרעיש, דממת אלחוט.
שקט של אחרי הסערה, הס חד, מצמרר שיערות, משתק עצמות
אולי ככה זה מרגיש למ..
נכתב בתאריך 9.1.14.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
