לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

This Is What I See Through MY Eyes


And Thought You're Dead And Gone Belive Me Your Memory Will Carry On. We'll Carry on? Can I Carry On After Everything That Hepppen?

Avatarכינוי:  Pandora3

בת: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

1/2010

התנתקות כללית


פשוט לא מחבורת למציאות בעליל. רק ככה אפשר להגדיר את המצב שלי לאחרונה פשוט לא מחוברת בשיט. מידי פעם יורדת לכדור הארץ אבל כללי מעופפת לי במקום לא ידוע. מצד אחד אני כועסת כמו מטורפת כי אני מרגישה לא שייכת ומתעלמים ממני ואני יודעת שחפרתי על זה אבל על הזין שלי! להבהיר משהו אני שונאת שמתעלמים ממני בכוונה או שלא בכוונה זה מרתיח לי את הדם ועוד יותר מרתיח לי את הדם שקטעים אותי באמצע משפט לעיתים זה מוביל לדיכאון :D כן אני יצור חולה באופן קשה >< אין פלא ששולחים אותי לפסיכולוג בעצם זה לא בהכרח בגלל זה. בקיצור ככה אני מרגישה לאחרונה וזה הגיוני לי כי ידיד שלי עשה פתיחה בטארוט והם בפירוש אמרו שאני צריכה חשבון נפש ולהתבודד אם צריך. הנטייה הטבעית שלי להתבודד לפעמים כנראה אומרת לו שצריך לעזוב אותי לנפשי...  אבל אני לא בטוחה שזה קשור אולי יותר קשה לי עם המוות של אבא. עכשיו זה יוצא אז אני עצבנית יותר כלבה אכזרית יותר דיכאונית יותר פגיעה... יותר עייפה וחסרת אנרגיות ובכללי לא היצור ההיפר אקטיבי שכולם מכירים... והקטע הכי גרוע שאני פשוט לא מצליחה להביא את עצמי למצב של להגיד להם למה אני אצל היועצת. למה אני אלך לפסיכולוגית למה אני תמיד על סף דמעות ולמה כל כך רע לי. ואני פשוט לא מצליחה לפעמיים הייתי פשוט מתה לכתוב להם מכתב לתת להם לקרוא ולברוח או שייקראו את הבלוג.. ולפעמים זה בדיוק ההפך. אני כנראה צריכה לתת לעצמי לעופף קצת להתפרק קצת אפילו אימא המחנכת והיועצת אמרו שזה בסדר שיש לי חוסר ריכוז וחיבור למציאות בעליל...

נכתב על ידי Pandora3 , 28/1/2010 15:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מעניין?


אז אימא מצאה לי פסיכולוגית... לדבריה היא חמודה ורוצה להיפגש עם אימא שלי XD? בהתחלה לא הבנתי מה לעזאזל בנקודה מסוימת רציתי לצרוח על אימא שלי "עזבי לא צריך פסיכולוגית אני אסתדר לבד!!" אבל קול בתוכי צעק "שלא תעזי לפתוח ת'פה אני מכיר אותך את תתפרקי במוקדם או במאוחר והעצב הזה ייאכל אותך מבפנים. את צריכה עזרה תני למישהו מבחוץ לעזור קצת... קדימה ילדה תפסיקי לחשוב שאת הכי חזקה בעולם גם האדם הכי חזק צריך עזרה..." אז הקשבתי לקול הזה והנחתי לאימא שלי לקבוע איתה פגישה שאלתי אותה למה היא רוצה להיפגש עם אימא שלי דווקא היא פסיכולוגית לבני נוער לא? אימא שלי ענתה שהיא רוצה לשמוע את הצד של אימא שלי פחות או יתר על ילדותי.. אני לא יודעת מה אתכם אבל אני שמעתי את זה ואמרתי שיט זה הולך להיות מאוד מביך, מפגר ובעיקר מצחיק.. החלטתי לנסות להסתכל על זה מנקודת מבט של זה הולך להיות משעשע... אז נראה מה יהיה... יהיה טוב XD

נכתב על ידי Pandora3 , 25/1/2010 17:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



One Last Dream


אם יש דבר כזה נשמה שמסתובבת בנינו אחרי המוות כנראה אחת סוף סוף שמעה את הקריאה הנואשת שלי. אחרי שחודשים לא חלמתי על אבא שלי הוא חזר לחלום. אולי הוא היה עסוק או שמישהו מהמשפחה היה צריך אותו בחלומות שלהם. אולי הוא באמת רצה לגרום לי להתרגל לחוסר הנוכחות שלו. הוא כנראה הבין שאולי צריך עוד הופעה. חלמתי שאני והוא יושבים בסלון ורואים את הסרט "אני האגדה". הסרט שהפחיד לי בערך את הצורה... מסיבות  שעדיין לא ברורות לחלוטין. הוא דיבר בטלפון ובשלב מסוים קמתי והלכתי ואבא שלי קרא אחריי "את כבר הולכת?!" ועניתי לו "אבא הסרט הזה נורא מפחיד אותי! אתה ואימא בעצמכם אסרתם עליי לראות סרטים שמפחידים אותי!" הוא חייך אליי "זה מפחיד אותך כי את נותנת לפחד להיכנס את נכנעת לו." הייתי מבולבלת והוא המשיך "ברגע שתנתקי את עצמך מהפחד הוא כבר לא יפחיד אותך!" ניסיתי להרפות  מהפחד וזה עזר ואז התעוררתי. לפעמים המסרים בחלומות שלי כל כך אבסורדים ואל הגיוניים שאני מתעוררת ושואלת מה זה לעזאזל היה!? ולפעמים אני שואלת את זה ואחרי כמה זמן החלון נעשה הגיוני יותר ותופס למציאות. ולפעמים אני קולטת את המסר מייד ויש בזה היגיון ברגע שאתה נותן למשהו לאיים עלייך ולהפחיד אותך אתה בעצם נכנע לו ברגע שתנתק ממנו או תעמוד מולו אתה כבר לא תפחד. כנראה אבא שלי רצה לתת לי כלי להתמודד עם הפחדים שלי שנמשכים כל הזמן. ואני מניחה שגם הוא אולי חשוב שהוא הלך מאיתנו מוקדם מאיתנו אולי בגלל ה"את כבר הולכת!?" או שזה פשוט נבע מכעס מכפויות טובה עד שהוא כבר בא אני בורחת? ואולי בחלום הבנתי שמה לעשות לפעמים צריך לקום וללכת כי העבר עבר ואני בהווה...כמובן החיים זה עניין של איזון....

נכתב על ידי Pandora3 , 23/1/2010 08:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הירהורים על עצמי


זה פשוט מדהים בעיניי אם יש כמה דברים שאני נותנת לעצמי קרדיט עליהם זה אחד מהם השינוי שחל בי מאז שאני זוכרת את עצמי בערך כל היסודי הייתי בסיטואציה הבאה מכירים את זה בסרטים שיש מקובלים ויש חנונים? נחשו איפה אני הייתי :D כן חנונים נכון שאתם בשוק? טוב המקובלים ירדו תמיד על החלשים היררכיה חברתית החזק דור על החלש. אני מניחה שהיו נקודות בחיים שלי שם שהירידות עליי היו בלתי נסבלות אני זוכרת שהייתי מבלה לילות בוכה במיטה מסיבה זו או אחרת. קראו לי טיפשה לקחתי ללב קראו לי מכוערת לקחתי ללב כל דבר רע שאמרו לי גרם לפרץ של דמעות.

הייתי מוקפת באנשים שקראתי להם "חברים" אבל מעולם לא הרגשתי שהם חבריי. לא הצלחתי להביא את עצמי למצב שסמכתי על בן אדם אני עד עכשיו קצת ככה. "חבריי" באו אליי כשהיו בעיות כשרצו לדבר עם מישהו ואני הייתי מקשיבה ועוזרת להם אני מניחה ששם למדתי להיות שופטת / פסיכולוגית דבר שגם קצת אצלי עד היום. אבל מבפנים כבר לא ידעתי מי אני מה טוב בי? מה רע בי? על שאלה פשוטה כמו מה הצבע האהוב עליי? לא ידעתי לענות זה הרגיש קצת כמו גיהינום אבל זה הרגיש לבד. באמצע כיתה ו' הכרתי בן אדם שפקח לי את העיניים איכשהו הוא הצליח לחדור את החומה שבניתי סביבי הוא גרם לי להבין סוף סוף מי אני. ידעתי מה אני אוהבת מה אני שונאת מה התוכניות האהובות עליי איזה מוסיקה אני אוהבת לשמוע בעצם הכרתי בן אדם חדש את עצמי או לפחות התחלתי להכיר את עצמי.

 בכיתה ז' עברתי עם כמה בנות לבית ספר בעיר ליד רחוק מכל מי שהיה איתי ביסודי ההחלטה השנייה הכי טובה שלי. ידעתי שעכשיו יש לי הזדמנות להראות מי אני לקבוע בעצם מי אני. כי הזמן הוא עכשיו ואף אחד לא מכיר אותי כאן ולא יכול להוריד אותי לרצפה כמו ביסודי. זה מה שעשיתי אבל הייתה בעיה קטנה... לכל אחד יש פחדים ושדים משלו ואחד משלי היה לא בדיוק קול אבל משהו בראש שלי שאמר לי שאני לא יכולה לעשות את המטלות הכי פשוטות. קראתי לזה חבלה עצמית במקום שמישהו חיצוני ירד עליי היה לי מישהו פנימי. וכמו שאמרתי פעמים רבות האויב הכי גדול שלך זה שיהרוג אותך מבפנים הוא אתה עצמך. ואם יש אדם שהיה הכי קשה לנצח זה את עצמי הרי מיד יידע מי ישפיל אותך? מה יכאיב לך? מה ידכא אותך? יותר טוב מעצמך? היה קשה לנצח את הקול הזה אבל בסוף הצלחתי ומאז נפקחו לי העיניים שוב.

 סוף סוף קצת שקט בראש שלצערי לא נמשך זמן רב. תוך כדי המאבקים העצמיים שלי איבדתי סבא יומיים אחרי הבת מצווה שלי והייתה לי הדחקה של שנה בערך שנה אחרי זה אבא שלי אושפז בבית חולים עם סרטן שלימים יהרוג אותו. החודשים שלפני המוות של אבא היו גיהינום על פני האדמה. מעולם לא הייתי אדם שאוהב לצאת מהבית ובתקופה שהוא גסס לנו מול העיניים זה הדבר היחיד שרציתי מעולם לא תראו ילד ששמח להיות בבית ספר ושונא לחזור הביתה. לראות את האדם הכי חזק שהכרתי שוכב על הספה מותש עייף וחולה לא מסוגל לעכל ומקיא היה הדבר הכי כואב שקרה לי. הידיעה שאין משהו שאני או כל אחד יכול לעשות הרגה אותי מבפנים והחלטתי להתעלם מזה כי ידעתי שאני אשבר אם אני אחשוב על זה.

 שאימא לקחה את אבא לבית חולים וסיפרה לי שהרופאים אומרים שהמצב שלו לא ישתפר חשבתי טוב זה לא יהיה יותר גרוע. שאימא הכריזה שעליי לבקר במקום השנוא עליי בית חולים החלטתי לבצע את ההחלטה הכי טובה שלי בחיים. שסוף סוף הכרתי במוות של סבא שלי התחרטתי על זה שמעולם לא אמרתי לו שאני אוהבת אותו. ישבתי כל שיעור ביולוגיה וכתבתי לאבא שלי מכתב כל מה שרציתי להגיד לו כל הדברים הטובים כמה שהוא הגיבור שלי כמה שאני מעריכה אותו כמה שאני רוצה שיחלים וישוב במהירה. את הלב שלי שפכתי ואמרתי לאימא להקריא לו אחרי שאלך. כשביקרתי אותו החזקתי לו את היד עודדתי את אימא שנראה שבורה לגמרי. וחייכתי אל אבא שלי נתתי לו שניקה על המצח ואמרתי לו שבסוף שנינו נתחרה מי רץ מהר יותר לאוטו כדי לברוח מהמקום הזה. זה היה הערב האחרון שראיתי אותו. 5 ימים אחר כך ולא היה לי אבא. משהו בתוכי כאילו ידע שאם אני לא אכתוב לו את המכתב הזה אם אני לא אגיד לו את זה אולי לעולם אני לא אגיד לו את זה!

והיום? אני מסתכלת על עצמי... מבינה שהרבה מהתסכול והרבה ממצב הרוח הרע שלי נובע פשוט מגעגוע. געגוע של אדם שאיבד את האדם הכי חשוב לו... אני מבינה שכל אירוע קשה שאי פעם עברתי בחיים שלי הכין אותי לרגע שאני אאבד הדבר הכי חשוב. לרגע שבו זה יהיה להילחם או לוותר. ואפילו שקשה לי נורא עם המוות שלו אני גאה שהיה לי אבא כזה אבא שכאשר הוא גילה שהוא חולה שוב בסרטן הוא אמר אני דואג לאשתי ולבת הקטנה שלי וכששמעתי את זה אמרתי שאין לו מה לדוג שאני בידיים טובות האבא שהסיסמא שלו במחשב הייתה winner לנצח... אותו האבא שאיבדתי עזר לי להבין מי אני. נכון יש ליד רך ארוכה ואני אמשיך להסתכל על הדרך שעשיתי מילדה קטנה בכיתה ו' לילדה קטנה בכיתה י'א אנחנו משתנים ללא הפסקה. מה השינוי הזה יהיה זה רק בידיים שלנו.

נכתב על ידי Pandora3 , 21/1/2010 17:17  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,595
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPandora3 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Pandora3 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)