This Is What I See Through MY Eyes

One day you'll rise to the challenge

You'll 'do those things you'll never

 Thought you will do

                                One day you'll put all those things together

And life would finally made some sense

Don't ever let them tell you

What you can or can not do

Trust yourself

Deep down you know what's good for you

Do what feels right

Don't go with the flow

If the flow doesn't take you

To where you want to be

And always remember

That even when you think

That you couldn't do anything

To make him happy or proud

Deep sown you did it!

He's there looking at me smiling

Keeping an eye on me

And I know he's proud

Even when I fail 'cause

Even though he's gone he's with me

אני לא יודעת מה אתכם אבל בזמן האחרון נראה שהדבר היחידי שעשיתי היה ללמוד וללמוד וללמוד בערך מה-25 באפריל. כל מתכונת שעשיתי התחלפה בללמוד לאחרת... כל משימה שביצעתי התחלפה ב-2 משימות אחרות שדורשות ביצוע. ככה זה נמשך ונמשך ואני תהיתי איפה יעמוד הגבול שלי. מתי אני ארים ידיים ואתחיל לגלות את אותה אדישות שהייתה אצלי מאז פסח עד בערך שקלטתי שהמתכונת במתמטיקה התקרבה בערך שבועיים לפניי. אז היום 6 או 7 מתכונת ובגרות אחת אחר כך אין פלא שקצת יצאה לי הרוח מהמפרשים. שמעתי את אימא שלי מדברת עליי בטלפון "לא המגן שלה ממש גרוע..." או משהו בסגנון לא שמעתי בדיוק אבל אני זוכרת שזה היה משהו כזה בערך... הייתי אמורה עכשיו ללמוד להיסטוריה לתת את הפוש האחרון לפני המתכונת של מחר כל כך הרבה חומר לדחוס למוח שעוד מלא בדברים אחרים. אולי חשובים פחות אבל בהחלט מלא. ובשעות האחרונות זה שמהדהד לי בראש העובדה שאולי אני מרגישה שונה אבל הרבה לא השתנה. נכון ירדתי 3 קילו הישג ראוי לשמו אני בשיעור 4 נכבה לי האוטו 3 פעמים (זה לא טוב) כמעט דרסתי זקנה אבל להגנתי ייאמר שעצרתי בזמן ושהיא הלכה באמצע הכביש כאילו זה יום כיפור... ובסך הכול אני נוהגת טוב יחסית לעובדה שאני נהגת ממין נקבה XD ורק בשיעור ה-4 שלי. אני עדיין אותו אדם... אותו האדם שכקצת קשה לו יעדיף להתקפל אחורה... יש לו התקפי מוטיבציה ורצון אדיר ויש לו את הכול חוץ מכוח רצון של ברזל. זה קשה לנסות להתרכז שכולם מצפים ממך להגיע ל-90... אני קורעת את התחת רק בשביל לקבל 70 ומשהו במקרה הטוב. אם אני מקבלת 80 אני אהיה מאוד שמחה... שאני אקבל 90 תמיד יבוא הרצון הזה לשאול כמה קיבלת ויענו לי 99 ועוד יראו מבואסים.. אני צריכה ללמוד להפסיק להשוות אותי לאחרים... תשווי את עצמך לעצמך...  בכללי אני מיואשת אני משקיעה את כל מה שיש לי ומקבלת 65 במתמטיקה ושאני אומרת לאימא היא אומרת לא נורא... ואז היא הולכת ואומרת היא דפקה לעצמה ת'מגן... מה אני אמורה להרגיש עם זה?

לאחרונה אני שומעת המון ניקלבאק אני לא יודעת למה. פשוט להקה טובה >< עושה המון חשיבה. המון עובר לי במוח כל הזמן אבל שיר אחד שלהם אני מניחה שתמיד יצליח לעורר בי מוטיבציה תקשיבו למילים ותתנו להם לשקוע...

http://www.youtube.com/watch?v=Pe-Eosmk6oE

אז אתמול גדלתי בשנה ווואייי. בתכלס קמתי בבוקר בהרגשה שלל יאי עוד מתכונת היום ועוד בלשון ועוד ביום הולדת ועוד מתכונת של חוברת ><. אושר ושמחה אימא שלי כולה במזלל טובבב!!! ואני כולי יאייי תודה בטון של לעזאזל למה גדלתי בעוד שנה לא רוצה אני מזדקנת!!! טוב פיתחתי תסביך קל של לא רוצה להיות בת 18 17 זה גדול עליי. אז אחרי שכולם בירכוני במזל טוב בכל צורה אפשרית רק חסר איזה מטוס בשמים שיכתוב את זה וזהו XD עשיתי את המתכונת הארוכה בחיי על בטן רעבה שחרי ששתיתי מים הבינה מה אני מנסה לעשות ולא ויתרה לי. חזרתי מהמתכונת הביתה רק כדי להבין שתוך כמה דקות אני הולכת לאחותי. לסדר לה ת'בית לקראת התינוקת והיולדת שחזרו היום לביתם. ביתם זה גם בעלה מן הסתם XD בערך בסביבות 2 ומשהו הטלפון של אימא צלצל ואני עניתי כי היא ביקשה ממני ואני רואה מורה לנהיגה. ואני ישר עליתי על אימא שלי כל יום הולדת 17 המתנה היא שיעורי נהיגה וככה לאחיותיי ביום הולדת 17 שיעור ראשון מתנה. אמרתי שאני אצא פראיירית אם זה לא ייקרה למרות שאימא אמרה אחרי הבגרות במתמטיקה כן אימא...  אז לא דרסתי אף אחד נורא נהניתי ושהאוטו נסע פעם ראשונה אני צרחתי בראש שיייטטט זה זז גאד!!! וזה אני מזיזה את זה יואווווו! ופעם אחת נכבה לי האוטו ופעם אחרת צפרו כי שכחתי רגע איפה אני. ושהגעתי ל-40 קמ"ש נלחצתי כי זה נראה מה זה מהר!! אחרי זה הלכנו לבקר את אחותי בבית החולים ומסתבר שהאחיינית שלי אוהבת מגע של בני אדם היא מתחילה לבכות אם היא לא מרגישה יד של מישהו עליה. חמודה היא רוצה צומי היא גם אוהבת שאני אומרת לה שהשיער שלה יפה זה גורם לה להפסיק לבכות OO. רואים שהיא כמוני אוהבת מחמאות וצומי כל הזמן ושמסיטים ממנה את הצומי כי זה היום הולדת שלי היא מתעצבנת ובוכה. אחותי שאלה "למה היא עצבנית כזאת?" ועניתי לה כי היא הבת שלך דה! אז אחרי שחזרתי הביתה והלכתי לישון היום גליתי שאחרי שחרשתי למתכונת במתמטיקה קיבלתי 65.... ניסיתי לא לאבד תקווה כי רוב הכיתה קיבלה כזה ציון אבל לא נורא נתגבר. כרגע הדבר היחידי שנותר לי לעשות זה לתת את הכי טוב שאפשר. ולהמשיך אפילו שקשה ולדעת מתי להפסיק ולנוח... ואחרי שנחנו יאללה למתכונת בביוטכנולוגיה והיסטוריה ואוכל כי הבטן שלי שוב קלטה שמים זה לא אוכל....