5/2010
ייאוש?
אני לא יודעת מה אתכם אבל בזמן האחרון נראה שהדבר היחידי שעשיתי היה ללמוד וללמוד וללמוד בערך מה-25 באפריל. כל מתכונת שעשיתי התחלפה בללמוד לאחרת... כל משימה שביצעתי התחלפה ב-2 משימות אחרות שדורשות ביצוע. ככה זה נמשך ונמשך ואני תהיתי איפה יעמוד הגבול שלי. מתי אני ארים ידיים ואתחיל לגלות את אותה אדישות שהייתה אצלי מאז פסח עד בערך שקלטתי שהמתכונת במתמטיקה התקרבה בערך שבועיים לפניי. אז היום 6 או 7 מתכונת ובגרות אחת אחר כך אין פלא שקצת יצאה לי הרוח מהמפרשים. שמעתי את אימא שלי מדברת עליי בטלפון "לא המגן שלה ממש גרוע..." או משהו בסגנון לא שמעתי בדיוק אבל אני זוכרת שזה היה משהו כזה בערך... הייתי אמורה עכשיו ללמוד להיסטוריה לתת את הפוש האחרון לפני המתכונת של מחר כל כך הרבה חומר לדחוס למוח שעוד מלא בדברים אחרים. אולי חשובים פחות אבל בהחלט מלא. ובשעות האחרונות זה שמהדהד לי בראש העובדה שאולי אני מרגישה שונה אבל הרבה לא השתנה. נכון ירדתי 3 קילו הישג ראוי לשמו אני בשיעור 4 נכבה לי האוטו 3 פעמים (זה לא טוב) כמעט דרסתי זקנה אבל להגנתי ייאמר שעצרתי בזמן ושהיא הלכה באמצע הכביש כאילו זה יום כיפור... ובסך הכול אני נוהגת טוב יחסית לעובדה שאני נהגת ממין נקבה XD ורק בשיעור ה-4 שלי. אני עדיין אותו אדם... אותו האדם שכקצת קשה לו יעדיף להתקפל אחורה... יש לו התקפי מוטיבציה ורצון אדיר ויש לו את הכול חוץ מכוח רצון של ברזל. זה קשה לנסות להתרכז שכולם מצפים ממך להגיע ל-90... אני קורעת את התחת רק בשביל לקבל 70 ומשהו במקרה הטוב. אם אני מקבלת 80 אני אהיה מאוד שמחה... שאני אקבל 90 תמיד יבוא הרצון הזה לשאול כמה קיבלת ויענו לי 99 ועוד יראו מבואסים.. אני צריכה ללמוד להפסיק להשוות אותי לאחרים... תשווי את עצמך לעצמך... בכללי אני מיואשת אני משקיעה את כל מה שיש לי ומקבלת 65 במתמטיקה ושאני אומרת לאימא היא אומרת לא נורא... ואז היא הולכת ואומרת היא דפקה לעצמה ת'מגן... מה אני אמורה להרגיש עם זה?
| 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Pandora3