3/2010
מה למדנו השבוע?
השבוע שחלף גרם לי להבין הרבה. אחרי שיצאתי לטיול השנתי יומיים אחרי כל חבריי לכיתה בגלל האזכרה של אבא שלי הבנתי שאני למרות הכול יצור חברתי. שאני כן צריכה אנשים כי ביומיים שלא ראיתי אותם הם כל מה שעבר לי בראש. הרבה מזה היה בזכות הריקנות של הפייסבוק תמיד ראיתי אותם עושים את זה ואת זה מגיבים פה מגיבים שם. זה לא היה וכשראיתי אותם אני צרחתי את השם שלהם והם רצו אני מוכרחה להגיד שזו התחושה הכי טובה בחיים! זה לדעת שאתה אוהב אנשים והם מחזירים לך אהבה. זה לדעת סוף סוף ב-100% שאתה כן חשוב למישהו. שמישהו כן צריך אותך וזה דבר שאף פעם לא היה לי את הביטחון שיש לי. שבאמת אוהבים אותי שבאמת אני אוהבת אחרים. אני מניחה שזה קשור לעובדה שהרבה פעמים אימא שלי מזכירה לי כמה שאני יצור לא חברותי מקובעת וזה נשמע רע על הדף אבל לפעמים אני באמת כזאת. אבל הפסיכולוגית טוענת שאני יצור חם חברותי אוהב ונאהב. אני מתחילה לחשוב שהיא צודקת טוב מי לא אוהב שאדם כמעט זר לחלוטין אומר לו כמה הוא אדם מהמם אני לא ידועת עד כמה היא צודקת אבל זה עדיין גורם לך להרגיש טוב. בטיול הזה חברה שלי הייתה בהלם ממני בגלל שהצלחתי לפרק 2 אוהלים בלי הרבה בעיות אני לא הייתי אמורה לפרק בכלל את האוהל אבל עזרתי לה בכול זאת. ידיד שלי שעד לא מזמן חשבתי שהדבר הכי טוב שנעשה הוא לריב הוכיח לי שהוא סומך עליי ושאנחנו מסתדרים מעולה. עובדה "סבלתי" אותו 5 שעות באוטובוס רצוף ונהניתי 89% מהזמן. העולם הזה תמיד נראה לי מקום רע וקר שהולך לאבדון ולעבר השמדה עצמית בקצב מסחרר והבנתי שלא בהכרח. נכון יש כאן הרבה רע אבל לפעמים שטוב. כמו התוכנים מה אתם הייתם עושים ראיתי חלק שבו מכור סירב למכור מוצרים לזוג הומואים ואישה אחת עמדה מול כולם ונכנסה באימא שלו! יש כאן אנשים נורמאליים. או כמו הסדרה אקסטרים מייקאובר הום אדישן. נכון הסדרה הזאת לוקחת משפחות עניות בעלות סיפור מרגש ומעניקה להן בית. נכו זה למטרות רייטינג אבל עם כל הכבוד הם מעניקות להן חיים חדשים על הדרך ובחינם כמעט. אז נכון שהנראה שהמטרה הכוללת היא רייטינג בטלוויזיה אבל על הדרך גם עזרנו. ככה גם יורדים בגודל וסופר נני רייטינג אבל גם עזרנו. זה הראה לי שאתה יכול להשיג מה שאתה רוצה ולעזור לאחרים. אם אתה תחשוב מספיק אתה תמצא את הדרך לעשות את זה. תמיד טענתי שאין לי מוטיבציה שאני מפחדת מפרויקטים גדולים ושמטילים עליי לעשות משהו גדול אני מתחילה לפחד. אני גם שונאת להיות המנהיג אלא רק כשמנהיג נחוץ ואין בסביבה אף אחד מתאים. לכן ככה נורא קל לי להטיל אחריות אבל אם יש משהו שאני חייבת להנהיג כל הזמן זה את עצמי. אבל שונאים תמיד את המנהיג כי אם נכשלים זה כביכול אשמתו. תמיד אמרתי שאני לא מסוגלת לעשות דברים אל אם הם קלים במיוחד או שאני משליכה את עצמי לתוך פרויקט ללא יכולת לצאת החוצה. עד שאני אדע איך לעורר בי מוטיבציה כנראה שלעשות דברים יהיה חייב להיעשות כך. אז הלכתי להשליך את עצמי לתיאוריה שוב בתקווה שאני אצליח לעבור אותה עד סוף פסח. כי לתוך זה השלכתי את עצמי כשאמרתי "אין מצב שאני יוצאת מפסח בלי תיאוריה!!"
| 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Pandora3