3/2010
כמעט שנה
אז אני עברתי אולי את השבוע הכי מעצבן בחיי וזה רק אולי. הייתי צריכה לסיים ביוטק שלם ולפקח עליו בשיא המרץ במחשבה שיש לי עד יום ראשון גג שני להגיש אותו. בסוף הסתבר שזה רק אחרי פסח... אני אמרתי לשותפי לעבודה שאין אנחנו אל גוררים את זה על פסח! ואז הוא בערך נטש אותי הוא הלך לאלוהים יודע מה ואני נשארתי עם פרויקט שלם שרחוק מסיום על 2 הכתפיים שלי. וכל פעם שנראה שסיימתי משהו משהו אחר צץ עברתי המון עצבים והיום אימא שלי עזרה לי להבין שדייי מספיק זה מספיק הביוטק הזה עושה לי סיוטים מעצבן אותי מפה להודעה חדשה וזה לא יכול להימשך ככה. אז נגיד אחרי פסח נרגע קצת ננשום! השבוע אני גם שולקת האם לפרוש מכימיה כרגע המצב לטובת תפרשי!!! באימא שלך תפרשי!! ובנוסף לכל ביום ראשון תהיה האזכרה שנה בלי אבא. זה אומנם טיפה לפני אבל זה לא ייאמן. היו ימים שנראה לי שהזמן בלעדיו לא עבר עובר וגם לא יעבור והיו ימים שהייתי מתרכזת בו לכמה שניות והיום כבר נגמר. והיום שאני חשובת על זה שפעם היה לי אבא אני נכנסת לשוק עד כמה המצב הזה נראה לי זר. מצב שהיה מוכר לי כמעט 15 שנים נהפך למשהו שהוא כמעט זר לחלוטין תוך פחות משנה. הפסיכולוגית אמרה לי בשפה פשוטה ולא חינוכית לאלתר אל תשימי זין על כולם אם את רוצה לבכות תבכי. זה לא מראה על חולשה להיפך. ואני פשוט לא מסוגלת לבכות כשיש אנשים מסביבי אני גם הבן אדם היחיד שעמד מול הקבר שלו שקברו אותו ולא בכה. אני זוכרת שהדבר היחיד שעבר לי בראש שהכניסו אותו לאדמה זה "אבא קום! אתה לא יכול באמת למות! אתה חזק! אתה חי! אתה לא מת! אבא בבקשה אל תלך..." היו פעמים שהוא בא לחלומות שלי ותמיד הדגיש כמה שהוא אוהב את כולנו... והיו חודשים שלא זכרתי אפילו חלום אחד איתו... בחלום האחרון שלי הוא אמר לי שאני מפחדת רק כי אני נותנת לפחד שלי להשתלט עליי ברגע שאני אלחם חזרה הוא כבר לא יהיה שם. זה פשוט נראה לי כל כך מוזר שאין לי אבא. אני מרגישה צביטה היסטרית בלב כל פעם שחברים שלי מספרים אבא שלי עשה ככה. דקירה בלב כל פעם שאני שומעת ילד בכל גיל אומר אבא. אני מתגעגעת לאבא שלי אני זוכרת אותו כל יום ויום ואני בטוחה שלפחות בימים הקרובים אני עוד אפרסם פוסט הרבה יותר רציני. פשוט אם אני אתחיל לבכות עכשיו הראש שלי יכאב מאמוציונאליות רצינית אפילו יותר.
| 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Pandora3